נכתב בידי מכונה ועדיין לא נבדק בידי אדם - הקטעים שלא נבדקו מסומנים.
270הוא רק יו"ט שני של גליות שמדברי סופרים) שענינו הואג — קריעת ים סוף ואמירת השירה.
ז.א. שהגמר והתוקף דיצי"מ היתה בעת קרי"ס, וכמובן גם בפשטותד, שעד שביעי של פסח, אף שישראל יצאו כבר ממצרים, היתה עדיין אימת מצרים עליהם (שהרי „איקטורין שלח עמהם"ו). ורק בשביעי של פסח, כאשר „וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים"ח, אז יצאו ישראל ממצרים לגמרי, לא רק מהמקום דארץ מצרים, אלא גם מאימת מצרים.
ב. והנה מענינים העיקריים שבסיפור ביצי"מ שבתחילת ימי הפסחז — שהסיפור יהי' (לא רק באופן של „כאילו הוא יצא היום ממצרים", כ"א) באופן שהוא עצמו ממש יוצא ממצרים ביום זה ממש)
ומכיון שכל הענינים שביציאת מצרים, ועאכו"כ — ענינים העיקריים שבו
[והרי ענין הנ"ל הוא נקודה עיקרית ביצי"מ. כי (נוסף לזה שכל ענין באם הוא רק מזכיר אותו ומספרו כמאורע שהי' בעבר, אין זה חודר לתוכו בכל פרטיו — והרי הענינים דתורה ומצות צריכים לחדור להאדם בכל [מציאותוח, הרי) הענין ד"יציאת מצרים" הוא היציאה מכל המצרים וההגבלות. ובכללם — הגבלות הזמן. ובמילא, כאשר הענין דיצי"מ אצלו הוא רק מאורע שהי' בעבר, הרי לא יצא מ"מצרים" (הגבלות הזמן) שלו]
מתבטאים — ובתוקף — בשביעי של פסח (כנ"ל סעיף א'), הרי מובן מזה, שגם הענין דקרי"ס ואמירת השירה צריך להיות באופן זה (ובמכש"כ271מענין הסיפור ביציאת מצרים), שירגיש שביום זה ממש ישנו הענין דבקיעת הים, והוא אומר שירה ע"ז בשמחה עצומה.
ג. והנה נתבאר בשיחות הקודמותט, אשר מכיון שכבר עברו אלפים בשנים מעת המאורע דיצי"מ (בפעם הראשונה), לכן, בכדי שאדם יוכל איבערלעבן הענין דיצי"מ באופן הנ"ל, הוא ע"י הביטול שלו — „לחמא עניא", שעי"ז הוא יוצא ממציאותו, ומתקשר, ונעשה דומה לבוראו (וכמרז"לי צדיקים דומים לבוראן), לבחינת שם הוי'יא שלמעלה מן הזמן „שהוא הי' הוה ויהי' ברגע אחד"יב,
ומזה מובן (ובמכש"כ) גם בנוגע לשביעי של פסח, שביום זה ישנו נתינת כח מיוחד לצאת מכל המיצרים וההגבלות, ובכללם — מהגבלות הזמן. ויומתק עפ"י המבואר בחסידות, שהענין ד"הפך ים ליבשה" — חיבור עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, הוא ע"י גילוי ענין שלמעלה משניהם — והרי מצד גילוי ענין זה, לא ישנם שום מיצרים והגבלות.
ד. עפ"י כל הנ"ל יובן גם מה שאמרו רז"ליג „מנין לתחה"מ מן התורה, שנא' אז ישיר משה ובנ"י את השירה הזאת לה', שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחה"מ מן התודה" — דלכאורה; מהי השייכות דתחה"מ לשירת הים, שבה דוקא נרמז הענין דתחה"מ — כי מכיון שבשעת קרי"ס נמשך ונתגלה בחי' „הי' הוה ויהי' כאחד" (כנ"ל), לכן, בעת אמירת שירה זז הי' כלול גם הזמן שלאח"ז, עד להשיר דלעתיד.
ועפ"ז מובן גם השייכות והקישור של פירוש זה ב"ישיר" עם פשוטו של מקרא זהיד ש"ישיר" קאי על השירה שהיתה בעת קרי"ס — כי בהשירה שבעת קרי"ס היתה כלולה גם השירה דלעתיד.
וזהו גם מה שאמרו רז"ל עה"פ אז ישיר גו' לאמר; „לאמר — לדורות" — שמכיון שהי' אז גילוי בחי' שלמעלה מהזמן, הרי השירה ששרו אז היא (לא רק הוראה לדורות, אלא ששירה זו עצמה היא) לכל הדורות.
וזה נותן כח עוד יותר שאמירת השירה בכל שביעי של פסח תהי'*) באותו האופן ממש כמו שהיתה בפעם הראשונה — שהרי מובן בפשטות,272שבאם עכשיו הי' בא משה ושר את השירה, הי' פועל אצל כל בנ"י שישירו את שירת הים באופן זה,
ועפ"י הנ"ל בפירוש „לאמר לדורות", נמצא שאמירת השירה דמשה (אז) ישנה גם עכשיו. ומכיון שכן — הרי „קרוב מאד" לכל אחד ואחת שאמירת השירה שלו בשש"פ זה תהי' באותו האופן ממש כמו שהיתה בפעם הראשונה.
(משיחת שש"פ תשל"ב)
הצעת תיקוןנשלח לבדיקהדיווח על בעיהבלי חשבוןהטמעה באתר אחר