155

אף אתה כו' הקב"ה ביקר חולים כו' אף אתה כו' הקב"ה ניחם אבלים כו' אף אתה כו' הקב"ה קבר מתים כו' אף אתה כו'"]. . אלו הפעולות כולם ודומים להם נכנסות תחת מצוה אחת. . והוא אמרו יתברך ואהבת לרעך כמוך".

[ואף שהרמב"ם לא מנה פרטים אלה בספר המצות כאן^כג, הרי כתב בפירוש "וכבר נכפל זה הענין בלשון אחר ואמר אחרי ה' [אלקיכם] תלכו ובא בפירוש [היינו מחז"ל הנ"ל דסוטה] שרצה לומר ההדמות בפעולותיו הטובות והמדות הנכבדות כו'", הרי שהרמב"ם ס"ל ש­פרטים אלה הם בכלל הציווי ד"והלכת בדרכיו"^כד].

ג. לכאורה יש לומר, שכוונת הר"א בן הרמב"ם במ"ש "שהמצות הן מעשיות, והלכת בדרכיו אלו דברים התלויים במדות", היא — שהציווי ד"והלכת ב­דרכיו" הוא (לא על ההנהגה במעשה בפועל באופן של רחמים וכו', אלא) על הרגש שבלב — וזהו החידוש בציווי זה שלא ידענו ממקום אחר.

אבל אין זה תירוץ מספיק, כי:

א) מפשטות לשון הרמב"ם (הן בספר המצות^כה והן בספר היד^כו) משמע, שה­ציווי "ואהבת לרעך כמוך" כולל לא רק הנהגה באופן של ריעות כלפי חבירו^כז, אלא גם פשוטו כמשמעו ד"ואהבת" — רגש האהבה שבלב^כח — וכאשר האדם מרגיש אהבה בלבו, ה"ז מעורר בדרך ממילא גם רגש של רחמים^כט וכו' כלפי חבירו.

ב) הלשון "והלכת בדרכיו" מורה על ענין של עשי', הנהגה בפועל, ולא (רק) רגש שבלב. וכפשטות לשון חז"ל הנ"ל "אף אתה הלבש ערומים כו' בקר חולים כו'". וכסיום דברי הרמב"ם בסהמ"צ כאן "נכפל זה הענין. . ההדמות בפעולותיו הטובות כו'".

[וכמשנ"ת במק"א^ל, שי"ל שזהו ההפ­רש בין שני מרז"ל בענין זה — (א) "הלך אחר מדותיו של הקב"ה"^ו (בהתאם ללשון הכתוב "אחרי ה"א תלכו", "והלכת בדר­כיו", "ללכת בכל דרכיו"), (ב) "הדבק ב­דרכיו"^לא (כלשון הכתוב "ובו תדבקון"^לב, "ולדבקה בו"^לג) — שהליכה בדרכיו ומדותיו היא ההנהגה בפועל ע"פ מדותיו של הקב"ה, והדביקות במדותיו היא הרגש שבלב (כפשטות מובנה של דבי­קות, שהוא ענין הרגש^לד)].

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org