ופנימיותו. שבת זו נקראת כך, כפי שמבארים חז"ל, משום ש"נעשה בו נס גדול"יח — לא סתם נסכ, אלא נס גדול, באופן ברור וגלוי לכול.
* * *
כל ענייני עם ישראל ויהדות קשורים עם התורה, ובזה גופא — עם הפרשה, ה"סדרה" (מלשון סדר) של השבועכא. ואכן, מוצאים אנו רמז בולט לכל האמור לעיל בתחילתה (ובשמה) של פרשת השבועכב — "צו את אהרן"כג:
המעלה הגדולה שבה הצטיין אהרן כהן גדול, באה לידי ביטוי בלשון הידוע של המשנה: "הוי מתלמידיו של אהרן כו'כד אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". זו אהבתו הבלתי מוגבלת של אהרן לכל יהודי, אפילו ליהודים פשוטים ביותר, הנקראים "בריות"כה, שכן מעלתם היחידה היא היותם ברואיו של בורא העולם. גם יהודים אלה אהרן "מקרבן לתורה" — הוא מקרב ומרומם אותם אל התורה. לא שהוא "מקרב" ו"מוריד" חס ושלום את התורה אליהםכו — על-ידי עשיית פשרות ועל-ידי שמגלים להםכז ונותנים להם ללמוד ולקיים רק חלקים מצומצמים מהתורה ומהמצוות — אלא הוא מקרבם ומעלה אותם אל המקום האמיתי ואל האור של התורה, כך שהם נהיים קשורים עם השלימות המוחלטת והבלתי-מוגבלת של התורה.
כל זה מצביע על אמיתיותן של רגשות האהבה של אהרן הכהן לכל אחד מישראל: אהבה אמיתית אינה יודעת מידה וגבול, שלכן היא חובקת גם את היהודים שבמדרגת "בריות"; והיא גם גורמת, שיהודי זה יתעלה למעלה ממגבלות ה"מציאות" שלו ויתקרב לתורה.
— בזה מובן הטעם הפנימי לכך שהוראה זו הוכנסה ל"דבר המשנה" שכן "משנה" יש בה כח זה להעלות את לומדיה מעל כל מגבלותיהם (כפי שהדבר מתבטא בלשון חכמיה ז"ל: "אין כל הגליות מתכנסות אלא בזכות המשניותכח").