172

ולכן, כאשר אדם מישראל לומד את ההוראה הנ"ל במשנה — ועל-ידי לימוד התורה נוצר^כט "יחוד נפלא" בין הלומד ושכלו ודברי התורה שהוא לומד, ועד ל"יחוד נפלא" עם נותן התורה, ש"כתב" ו"נתן" את עצמו בתוך התורה ("אנא נפשי כתבית יהבית^ל") — הרי אז מקבל הלומד את הכח הבלתי-­מוגבל הזה כדי ליישם בפועל הוראה זו של "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". —

* * *

הציווי לאהרן הכהן בפרשתנו מיוחד בכך שהוא נאמר בלשון "צו". חז"ל מפרשים זאת: "אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות^לא".

זריזות זו של "צו", "מיד ולדורות", מורה על הנתינת-­כח הבלתי­-מוגבלת שהקב"ה מעניק, הן בהווה ("מיד") והן בעתיד ("לדורות"):

"מיד" — אין לאדם שום הפרעה ואף לא עיכוב מלמלאות את הציווי מיד, מאחר שהוא שקוע בזה לגמרי, עד שזה ממלא את כל חייו, מכל צד ופינה;

"ולדורות" — הדבר נקבע תיכף ומלכתחילה באותו אופן של זריזות, שהוא פועל בקרב הדורות הבאים — דורות, לשון רבים; וכאשר ישנה "חזקה" של שלושה דורות, נעשה הדבר נצחי לכל הדורות. כמאמר חז"ל: "התורה מחזרת^לב על אכסניה שלה" — כאשר יש שלושה דורות של לומדי תורה, נעשית שם ה"אכסניה" של התורה ("אכסניה שלה"), המקום שבו היא קיימת לעד.

* * *

הדברים האמורים לעיל צריכים לשמש גם הוראה בעבודת השם, במעשה^לג (ועד ל"סוף מעשה"):

אין די בכך שהתנהגותו של יהודי בענייני התורה והמצוות תהיה באופן של "נס" — מרוממת, נעלית יותר מההרגל עד כה בלימוד התורה ובהידור בקיום המצוות; אלא עליו לעלות בזה בהתמדה מעלה ומעלה: כאשר ההתנהגות החדשה,

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org