סימן ו
ו
ומעתה נשובה לנ"ד דאם נאמר כהעה"ג דאינה מחויבת לקבל גט ואף על פי כן יכול לישא אחרת אע"ג דא"א לו למיקם בסיפוקייהו. מכל מקום יזונו מן האמצע. אם כן בנד"ז ג"כ אפילו אם א"י לגרשה מדאורייתא שאינה יכולה לשמור גיטה יכול לישא אחרת אף על גב דא"א לו למיקם בסיפוקייהו. דמאי שנא מהתם דגם כן א"י לגרשה בע"כ כיון שא"י לשלם כתובתה ועכ"ז יכול לישא אחרת אף על גב דא"א לו למיקם בסיפוקייהו. כמ"כ הכא אף שא"י לגרשה יכול לישא אחרת אף על גב דאי אפשר למיקם בסיפוקייהו יזונו כולן בשוה הוא והיא ואשתו השנייה כנ"ל. אבל אי נימא דהתם מחוייבת לקבל גט אף שא"י ליתן כתובה א"כ אין ראיה משם לכאן די"ל הכא כיון שא"י לגרשה ומחוייב עליה בכל חיובי ממון. וכשישא אחרת לא יוכל למיקם בספוקייהו אינו רשאי לישא אחרת:
אך באמת י"ל דלפ"ז גם כן יש לצדד להקל. דאדרבה נחזי אנן הא אנן קיי"ל דאין אדם יכול לגרש אשתו עד שישלם לה כתובה. אם כן אמאי גבי שהה עמה י' שנים ולא ילדה מחוייבת לקבל גט ותהיה הכתובה חוב אם אין לו (לפי סברא זו) ואינה יכולה לומר שתהיה עמו ושישא אחרת אף על גב דלא יכול למיקם כו'. הרי אף שרצונה לסבול הכל עכ"ז מחוייבת לקבל גט דוקא כדי שיוכל הבעל לישא אחרת. והיינו משום מצות פו"ר דבעל אינו מחוייב לבטל אף שמגיע לה ריעותא גדולה עי"ז. כי אדעתא דהכי נשאת לו שתהיה הכתובה רק כחוב דעלמא ולא תוכל לעכב הגרושין בכה"ג שיבוא לידי ביטול פו"ר. וא"כ כש"כ בנד"ז דאיכא ביטול פו"ר ושישב בלא אשה לגמרי. דאין מחוייב כלל מדינא שלא לישא אחרת משום חיוב ממון שלה. ולא מיבעיא ביודעת לשמור גיטה. דנהי דחז"ל אסרוהו שלא יגרש. מכל מקום הרי הרמב"ם ס"ל שלא חייבוהו כלל בחיובי ממון רק מאכילה משלה כו'. וממילא כשאין לו כלל הוי כשאר חוב ולא עדיפא מדין נשא אשה ושהה עמה י' שנים ולא ילדה דהכא גריעה שהמניעה ממנה ודאי. ואף לשא"פ דחייב בחיובי ממון. י"ל היינו כשיש לו. משא"כ כשאין לו כלל מה יעשה היעוגן כל ימיו ויפול בהרהורים רעים ויבטל מפו"ר בשביל זה. אנה מצינו חומרא זאת בגמרא. ואין דוחין נפש כו'. וה"ז דומה ג"כ לשהה עמו י' שנים דכשיש לו יתן כתובה דוקא. וכשאין לו מחוייבת לקבל גט בלי כתובה כנ"ל. וה"נ דכוותה לולי גזרת חז"ל היתה מחוייבת לקבל הגט בלי כתובה הלכך עכשיו דגזרו שלא יגרשה מהני לחייבו בממון לפי ערך השגת ידו אע"ג דא"א למיקם בסיפוקייהו. אבל מכל מקום מנ"ל שיחמירו עליו שלא לישא אחרת. ואפילו א"י לגרשה מדאורייתא מכל מקום אי אפשר לחייבו שלא ישא אחרת משום דיחסר לה מזונותיה דהא אדעתא דהכי לא התחייב כנ"ל ועוד דמזונות אינו מדאורייתא הלכך יכול לישא אחרת עכ"פ רק שחייב ליתן לה ממה שתשיג ידו לפי ערך אם ירויח ג' זהובים ליום יתן לה זהוב א' ולו ולאשתו שני זהובים. נמצא דלשני סברות יש לצדד להקל בין לעה"ג בין אי נימא דלא כוותיה כמבואר:
קיצור. שמהדין הנ"ל דעה"ג יש ללמוד ג"כ לנ"ד דאינה יכולה לעגנו מחמת שלא יוכל למיקם בסיפוקייהו:
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Volume
- אבן העזר
- Id
- rh-fm24c4b9
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.