א

סימן כו

בדין קטלנית שנשאת אם לא תצא בב"ש סי' ט' משמע דרוב הפוסקים חולקים על הרמב"ם וס"ל דתצא ובעצי ארזים כתב להפך. גם באמת הרי הריב"ש סי' רמ"א הסכים להרמב"ם וכתב שכ"ד הרשב"א (וצ"ע בב"י ותשו' הרשב"א ח"ג סי' שס"ד ותשו' להרמב"ן סימן קכ"א משמע שדעתו בעצמו לא היה כהרמב"ם) וכ"נ ודאי לפ"ד הא"ז שבתה"ד שהביא הב"י. גם צל"ע מ"ש הרשב"א שלא מצא סמך להרמב"ם שהרי לכאורה יש לו סמך גדול מהא דתמר דכתיב פן ימות גם הוא כאחיו. הרי החזיקה בקטלנית ואעפ"כ כשבא עליה כתיב ולא יסף עוד לדעתה ויש פי' דלא פסק וכ"ה בפ"ק דסוטה. ואף ע"פ שלא היה נישואין ממש. כ"ש כשנשאה. אך י"ל התם שאני שילדה לו (ועי' זהר משפטים (למ"ד מע"ג) רוחא דשביק בה א"כ כשילדה לו זה ראיה שרוחו גובר ועיין תה"ד מולידים בנים משמע ג"כ שההולדה ראיה) עוד י"ל התם שאני דהוי כמו מצות יבום עי' רמב"ן בחומש ונגד מצות יבום פ' רא"מ דאין לחוש לקטלנית מיהו הח"צ השיב ע"ז מכאן דאמר יהודה פן ימות כו'. עי' עוד בתשו' חו"י שכתב (סימן קצ"ז דף קפ"ט ע"א) דאין סברא לומר אם חי בעלה אחר נישואין כמה שנים ואחר כך מת דיהיה לה דין קטלנית עכ"ל. וכ"מ בס"ח דקטלנית היינו כשמת סמוך להנישואין כו' ע"ש. ולכן כיון שבעלה השני דר עמה עשרים שנים ומת זקן ושבע ימים יש לצדד להקל לסמוך בכה"ג על הרמב"ם וסיעתו וכש"כ שבעל זה שנשאה היה לו עמה ולד אף על פי שמת אחר כך מ"מ יש מזה קולא כמש"ל:

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org