תכב

אמנם הנה לפ"ז שגדלה מעלת הבשר כ"כ עד שיוכל להוסיף בחי' אהבה ברשפי אש, מדוע לא רצה משה להשפיל א"ע במדריגת הבשר שאמר מאין לי בשר. שע"כ צ"ל שלא רצה גם במדריגת הבשר גם לאחר הבירור, שהרי דור המדבר הי' דור דיעה וא"כ א"א להשוותם למארז"ל דע"ה אסור לאכול בשר, אלא הכוונה שגם בבחי' בשר שלאחר הבירור לא רצה בזה, וצ"ל למה לא רצה, הלא בחי' אהבה ברשפי אש היא בחי' ומדריגה גבוה. אלא שצ"ל שלגבי משה מילתא זוטרתא היא, והיינו כי באמת גבהה מעלת ומדריגת משה שהי' בבחי' ונחנו מ"ה בחי' ביטול בעצם שגבוה הרבה מבחי' הביטול דרשפי אש דבשר, ואם שגם במדריגתו יש ג"כ בחי' גבורות, אמנם זהו בחי' גבורות דאבא שגבוהים מאד נעלה מבחי' הבשר גם לאחר הבירור כו'. וזהו שא' מאין לי בשר היתכן שיושפל מבחי' אין הוא בחי' החכ' מאין תמצא, שנק' החכ' אין גם לגבי בחי' היש דבינה שנק' יש כמ"ש להנחיל אוהבי יש, וכ"ש נגד בחי' הגבורות דבשר כו'.

אך באמת אינו כן והרי לע"ל כתי' יבוא כל בשר להשתחוות שבעת מן העיתי' יהי' שגם בחי' ומדריגת הבשר יבוא לבחי' השתחוואה בחי' ביטול פנימי דחכ' שהו"ע ההשתחואה בהרכנת הראש ופישוט ידים ורגלים שהוא ביטול המוחין דאו"א ג"כ כמ"ש במ"א, ע' בלק"ת בסד"ה והי' מידי חדש בחדשו, ובד"ה ועשו לי מקדש (דתרכ"ב ותרי"ג באריכות).

וביאור הענין יובן מפלוגתת ב"ש וב"ה בענין כלה, שבית שמאי אומרים כלה כמו שהיא, וב"ה אומרים כלה נאה וחסודה אפי' היא חיגרת ואפי' היא סומא. פי' כלה הוא בחי' הכליון והתשוקה לדבקה בו ית', ואומרים ב"ש שכלה שמו שהיא, פי' כמש"נ בד"ה קרוב הנ"ל שצ"ל סדר העבודה מלמטלמ"ע תחלה בכוחות הנפש וג' לבושי' דמחדומ"ע, שיקשר מחשבה במחשבתו ית' ע"י בחי' עמקות ההתבוננות בעיון ועומק המחשבה, ודבור בדיבורו ית' ע"י בחי' לימוד התורה שהיא דבר ה' וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך ע' בפי' הרמ"ז ע"ז, ומעשה במעשה ע"י קיום מצוותיו ית' שציוום לעשות, וכן בכוחות הנפש להתבונן בשכלו בכל מאי דאפשר בהתבוננות אלקות, עד שיקשר שכלו ודעתו בעומק בינתו באלקות, ובכח הראי' עד"מ צ"ל בבחי' שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה תמיד מאין ליש, עד שיבוא לבחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא לזכות לבחי' גילוי דכתי' לע"ל כי עין בעין נראה

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org