תקח

וא"כ כיון שמתנהג ע"פ מדה"ד מי כאן, כולם לא זכו, לפי שעפ"י מדה"ד הן שמים לא זכו בעיניו ולכולם יכול למצוא איזה חטא ועון, וכמשארז"ל שנחשב לאברהם חטא על שאמר במה אדע אף שהוא חטא ועון קל מאד, וכן ליצחק נחשב לעון מה שאהב את עשו שהקב"ה שונאו, יעקב נשא שתי אחיות אף שאז הי' מותר, אך אעפי"כ נחשב לו לעון לפי שהתורה עתידה לאסור והוא נשא, נמצא שעפ"י מדה"ד א"א לזכות כלל, וזהו שארז"ל במדרש שאין לברי' לבורא כלום, והיינו אפילו משה רבינו ג"כ אין לו על בורא כלום, ולזה משה כשביקש ליכנס לא"י אמר ואתחנן בחי' מתנת חנם לפי שעפ"י זכות אין לו לתבוע כלום לפי שעפ"י מדה"ד הן שמים לא זכו בעיניו. ובזה יובן מה שמדת חנון הוא שייך למדת הגבורה, לפי שעפ"י מדת הגבורה אין לו לשום אדם כלל על בוראו שאין לו שום זכות, והנה מבואר לעיל שכשאין לאדם שום זכות אז מתנהג עמו במדת חנון מתנת חנם, נמצא שמדת חנוך שייך למדת הגבורה דוקא, לפי שעפ"י מדת הגבורה הן שמים לא זכו וצריך להתנהג עמו במדת חנון כו', וזהו שגבורה הוא ג"פ חסד, לפי שבמדת הגבורה נמשך תגבורת החסד להמתיק הדינין מבחי' מדת חנון, וזהו ג' פעמים חסד שהחסד נמשך בתגבורת כנ"ל.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org