צאינה וראינה
שסח
הרמב"ם (בהלכות כלי המקדש פ"א ה"במח ) ורוב מפרשיםמט לבד הראב"דנ (בהשגות שם) והרמב"ן (בפי' החומש פ' כי תשאנא ) שיש מין חי' ידוע שיש חטוטרות בצוארה והדם נצרר שם ומצד חום השמש וחום הטבעי נקרש שם ונעשה בשם הנק' מור (ע' בכ"מ שם וברמב"ן שםנב ) ובעבודה הנה דם הוא ענין תאוות זרות ורצונות זרות (ובפ"אנג דם הוא החיוני וכמ"ש כי הדם הוא הנפשנד והוא מלא מתאוות כו') וצריכים להפוך אותו וכמ"ש מאן דמהפך מחשוכא לנהוראנה וממרירא למיתקא (ובפ"א מין חי' ידועהנו הוא ידעונינז שבפסוק והוא מגקה"טנח לגמרי וכמ"ש ושואל לב הידעונינט ודורש אל המתים וצריכים להפוך אותו לאלקות). ובזה יובן הפלוגתא בין הפוסקיםס דעת רבינו יונה דמור מותר באכילהסא ויש דעה שאינו מותר רק ריחו אבל עצמו אסור באכילהסב. ולהבין במה קא מיפלגי ע"ד החסידות, דהנה בענין תשובה יש פלוגתא בגמ' אם זדונות נעשה לו כשגגות או כזכיותסג ושניהם אומרים שהרע נהפוך לטוב אך כמה הוא נהפוך דעה א' שמתהפכים כמו ממזיד לשוגג ודעה הב' שמתהפכים כ"כ עד שנעשים זכיות היינו מצוה והוא ע"י תשובה מאהבה יש בכח להפך הזדון שיהי' זכות ממש היינו מצוה, וזהו ר"י שמתיר באכילה הוא כדיעה שהזדונות נעשו כזכיות והוא ע"י תשובה מאהבה, ודעת האוסרים הוא כהדיעה הב' בגמ' שהזדונות נעשים כשגגות שרק ריחו מותר אבל עצם הדבר אסור, והנה מרדכי הוא מירא דכיא (בפ"א שהוא יסו"אסד ) שהי' מקור המשפיע ביטל בנש"י מבחי' יסו"א שהוא בחי' חכ' כח מהסה ביטל לאלקות, והלעו"ז הי' המן שהי' גס הרוח שהחשיב א"ע למציאות היש עד שכל דבר לא תפס מקום אצלו כלל וזהו שאמר למי יחפוץ המלךסו לעשות יקר יותר ממני שהי' מציאות היש מאד שהי' מזרעו של
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת שמואל
- כרך
- תר"ם ח"א
- מזהה
- rh-bexhk88e
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.