כה

בשעת הראי', אינה ניקנית קנין בנפשו, ואינו ענין אמתי אצלו, כיון שתומ"י חולפת ועוברת ההתעוררות. והוא כדמיון רואה מציאה, אבל אינו מחזיק בה לעשות מעשה בפועל.

וזהו פירוש הסוגיא: אי תנא אני מצאתי' הוה אמינא בראי' בעלמא קני, כיון שבשעת ההתעוררות עומד בהתרגשות ובוכה במר נפשו. וקמ"ל מתני' דלא קני, כי תכלית ההתעוררות הוא שיחזיק בה, ויביאנה בפועל בסור מרע או בועשה טוב.

ומסיק דמצאת דקרא – תורה – דאתי לידי' משמע,

כי, התורה היא תורת אמת, ושפת אמת תכון לעד, היינו שההתעוררות תהי' רשומה קיים גם כעבור עת רצון דלמעלה, והוא ע"י שיחזיק בה, ורק אז נקרא שמצאה. אבל לישנא דעלמא, שהאדם יראה לעינים, מדחזי לה אמר אנא אשכחתי', כיון שבשעה זו הוא מתעורר לתשובה ותומ"צ.

* * *

ומסקנא דגמרא: רישא במציאה וסיפא במקח וממכר. וצריכא, דאי תנא מציאה, הוה אמינא מציאה הוא דרמו רבנן שבועה עלי' – כדי לברר שעשה המצוה מקרב נפשו פנימה, ולא מן השפה ולחוץ – משום דמורי ואמר, חבראי לאו מידי חסר בה – חברי לא בא לקיום המצוה, או למצות הוכח תוכיח, ע"י מלחמה עם יצרו, ויגיעת נפש ובשר, כי ה"ז אצלו רק בהתעוררות הבאה מלמעלה, בלי השתדלות מצדו. ואף שגם אצלי הוא ע"י התעוררות מלמעלה, הרי לא נופל אנכי ממנו, וע"כ יש מקום לומר – איזל אתפיס – ולפחות – ואתפליג בהדי' – וכיון דאפשר שלא נגעה ההתעוררות בפנימיות נפש הטוען, לכן רמו שבועה עלי'. אבל מקח וממכר כו'.

ואי תנא מקח וממכר, הוה אמינא התם הוא דרמו רבנן שבועה עלי' – לברר שיגיעתו והשתדלותו הי' בכחות הפנימים שלו – משום דמורי ואמר חבראי דמי קא יהיב – רוצה לבוא לקיום מצוה זו, ע"י עבודה מאהבת ה' ומיראתו, במעוט חלבו ודמו – ואנא דמי קא יהבנא. – וכטבע האדם להגדיל ערך יגיעתו ועבודתו, ולהקטין זו של חברו, אומר – השתא דצריכא לדידי – ששייכת המצוה אלי, מפני רוב יגיעתי וגודל עבודתי – אשקלי' אנא – כולה, כי – חבראי ליזול ולטרח וליזבון,

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org