Letter 4722

ב"ה, כ"ג אלול, תשט"ז

ברוקלין.

מרת ז. אלטהויז תחי'. מרת ג. גנזבורג תחי'.

מרת ב. זלמנוב תחי'.

ברכה ושלום!

במענה על מכתבן מח' אלול על המצורף אליו, שאלתן בהמברק והוכפלה ע"י הרה"ח כו' מו"ה רפאל שי' כהן.

על זה צריכות הן בעצמן לתת המענה, כי זה תלוי בתכונת נפש המתעסקות, כי ראינו במוחש ורואים גם עתה שמתחילים בפעולות הדורשים סכומים מסוימים אפילו כשמובטחים בחלק התקציב פחות הרבה מאשר מובטח אצלם, ואם רק עושים במרץ הדרוש ובלי נתינת מקום בעצמן לספיקות והשפעה מהזולת הבא בשאלה מפני מה ולמה, אז מצליחים, ולא עוד אלא שהקישוים הם פחות הרבה מאשר משערים מראש, והוא הדין בנדון זה, אשר כיון שנמצא במזומן חלק חשוב מהתקציב, אם יעבדו בזה מבלי חת, בודאי תצליחנה להקים המוסד, אלא שאין צריך להתרשם מהקישוים, ובפרט בשעת ההתחלה, ולא להתרשם מפני המלעיגים, אשר ככל שנחוץ הדבר יותר מספר המלעיגים גדול יותר, ובפרט אלו המלעיגים מפני הקנאה שאין רוצים לגלותה.

במה שכותבות אודות אופי המורות המדריכות וכו'.

כבר מלתי אמורה בקשר עם כמה מאורעות, אשר כל מוסד חב"ד משפיע אחד על השני, וחלישות בענינים עיקרים באחד מהם מכופלת כמה פעמים ככה בשאר המוסדות, והרי האדם יראה לעינים ואינו מתענין להתבונן בהנעשה בלב, ואם רואה שמקבלים מדריכה מחוג מסוים, הרי זה בשבילו הודעה מפורשת שגם הוא מותר לו לעשות כזה, ויפרסם על דבר זה, ומבלי לשאול אפשר היו תנאים מיוחדים ומעלות מיוחדות בהמאורע ממנו רוצה ללמוד, ולכן מתאים למה שכתבתי גם להסמינר לבנות מוכרח שלא לוותר כלל בענינים הנוגעים ביראת שמים, ובפרט במוסד חינוכי בכלל ובמוסד חב"ד ביחוד, כי מביטים עליהם בשבע עינים (וביותר אלו הרוצים למצוא מגרעות), וק"ל.

וכיון שכותבות במכתבן שישנן מועמדות שהכל אצלן בסדר ולא יהי' צורך לתרץ קושיא, מובן שדין הקדימה להן.

בברכת הצלחה בעבודתן בקדש מתוך הרחבת הדעת, המחכה לבשו"ט.

מרת... תחי': אגרת נוספת אליהן - לעיל ד'תקכו. וראה שם לתוכן האגרת שלפנינו.