לקוטי שיחות
הוספות - שיחות ומכתבים ה
204ובנוגע לאנשי מלחמה במיוחד — נצחון במלחמה (כמבואר בהלכות קטנות הל' תפלין להרא"ש סי' ט"ו).
. . . במש"כ שראה (בהוספות לשו"ע) שציינתי אני מקור „לד' אדמו"ר בסידור שבפה"ב עובר בכל יום ויום בעשה מתניא רבתי. וכ"כ בשער הכולל" — והנה הנ"ל אינו ממני, כ"א הועתק משה"כ (כמצויין שם).
הרשום אצלי בזה מזמן רב (ואיני זוכר עתה ההשתלשלות בזה והספרים אינם עתה תח"י); הובאו והאריך בזה בשו"ת אמרי יושר ח"ב להר' מאיר אריק. — ודלא כרש"ש מנחות סו, א. — וכ"כ לבוש באו"ח סתקנ"א. והקשה ע"ז בשו"ת מהר"מ שיק או"ח רפ"ז מקידושין כט, ב. ועיין אבני נזר או"ח ח"ב סתנ"ט. יו"ד ח"ב סשצ"ה. דברי מלכיאל או"ח סי' יז. פרי השדה ח"ב טז. מנחות פתים או"ח רמ"ט . . .
יו"ד שבט
. . . כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, אין איינעם פון זיינע בריף * וועגען דער הסתלקות פון זיין פאָטער שרייבט ער, אַז צדיקים מגיני ארץ איז אפילו נאָך הסתלקות „הנה לא זה בלבד שלא יפרדו מעל צאן מרעיתם, הנה עוד זאת מתרפסים להדום כסא מרום להתייצב לפני הוד א־ל רם ונשא להגן על עם ישורון".
דאָס זעלבע איז ריכטיג אויך בנוגע כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבנ"מ זי"ע הכ"מ.
מיר אָבער, פון אונזער זייט, דאַרפען אָנהאַלטען און שטאַרקען אונזער התקשרות און פאַרבונד מיט עם ביתר שאת ויתר עז, דורך דעם וואָס לערנענדיג די מאמרים שיחות ומכתבים און פאַרטיפענדיג זיך אין די הוראות וואָס געפינען זיך אין זיי, ווי אויך אין די הוראות פרטיות וואָס מען האָט באַקומען, וועלען מיר גיין „בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נצח סלה ועד"
205. . . ידוע מש"כ באגרת הקודש (סימן כז) לנחם בכפליים לתושי' את ה"נדכאים הנאנחים והנאנקיםב", אשר הצדיק „שבק חיי . . לכל חי היא נפש כל חי הקשורה בנפשו . . בכל אחד ואחד כפי בחינת התקשרותו באמת ואהבתו אהבת אמת הטהורה".
וביאר בספר ענין ההשתטחות ד"אף אותם שלא ידעו בו ולא הכירו בו בעודו בחיים חיותו רק שלמדו בספרים הקדושים שהניח ברכה אחריו ונהנים מאור זיו תורתו ומתחזקים על ידי זה בעבודת הוי' . . . בודאי גם המה נקראו תלמידיו . . כי המה מאמינים בהצדיק ההוא ומקבלים ממנו אור תורתו . . הענפים נמשכים לשרשן".
ופירש כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקלל"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ במכתב, אשר „גודל התשוקה להתקשרות יכול להשביע רק כאשר ילמוד מאמרי החסידות שאומר הרב וכותב, כי בראית פנים בלבד לא סגי".
ובמכתב שני יפרט „השואל במה היא ההתקשרות שלו אלי מאחר שאין אני מכירו פנים . . ההתקשרות האמיתית היא ע"י לימוד התורה, כשהוא לומד המאמרי חסידות שלי, קורא את השיחות ומתחבר עם ידידי אנ"ש ותלמידי התמימים יחיו בלימודם ובהתוועדותם, ומקיים בקשתי באמירת תהליםב ובשמירת זמני הלימודים, הנה בזה היא ההתקשרות".
וכאשר נלמוד תורתו ושיחותיו ונלך בדרך זו הישרה אשר הורנו, הנה „כמים הפנים וכו' ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח ורוחו עומדת בקרבנו ממש . . שגם בזה העולם המעשה היום לעשותם אשתכח יתיר". ומה עד כאן עומד ומשמש, אף להלן עומד ומשמש.
206אסיים בברכת עוד ינובון בשיבה טובה, וכלנו יחד נזכה לגאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו בב"א.
. . . קשה במצב רוח הנוכחי, הכתיבה ומענה על מכתבים בכלל, והכתיבה ע"ד ההסתלקות בפרט, כי מי ינחמנו ובמה נתנחם.
אבל מי אתנו יודע בהדי כבשי דרחמנא. והנגלות לנו — אשר כל אחד ואחת מבני ישראל פעלי דיממא נינהו. וע"פ פירוש הצ"צ (הובא בשיחת שמח"ת תרצ"ו *) זייער אַרבעט איז — מאַכן ליכטיג.
והנה ידוע אשר יש ג' בחי' עולם שנה נפש (לקו"ת ס"פ חוקת. עט"ר. ועוד).
ואם כאשר נפש הפועל נמצאת במצב הרגיל התרו רז"ל והזהירו אשר הפועלים עצלים, הרי אצ"ל שההתראה מתאמת בעת אשר יש מקום לטעות ח"ו אשר רק לפנים בישראל פעל צדיק מנהיג הדור פעולתו לחיים לכל חי היא נפש כל חי הקשורה בנפשו (אגה"ק כז).
ואם כאשר השנה כסדרה אמרז"ל היום קצר, מכל שכן בשנה חסרה, בסילוקן של צדיקים שאין אנו מוצאין תמורתן (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ח. וראה איכ"ר פ"א, לז).
ואם כאשר העולם כמנהגו המלאכה, דתורה אור, מרובה, על אחת כמה וכמה כבוא השמש בצהרים זו שמשו של צדיק (מו"ק כ"ח, ב) וגדל החשך והעלם העולם ביותר, אשר רבה וגדלה מלאכת הפועלים ואחריותם כמה פעמים ככה.
והורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ, אשר לא באנחות הישועה, ולא היאוש ח"ו העצבות והחלישות — הדרך המוציאה מן המיצר והצרה ומובילה למרחב וצהר.
ודרכנו ומטרתנו הוא הבפועל במחשבה דבור ומעשה. ובלשון הרב „די האַרץ זאָל אַרויסבריינגען צום קאָפּ, עס זאָל אַראָפּקומען אין אַ בפּועל".
דרך סלולה ותפקיד גלוי על שכם כל אחד ואחת מאנ"ש, מהתמימים, המקושרים, א השייכים לכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ אשר „רוחו עומדת בקרבנו ממש", להתבונן בההוראות אשר קבלו בפרט ממנו, או בההוראות הנמצאות במאמריו שיחותיו ומכתביו, ולהוסיף אומץ בקיומן בפּועל ממש „טיפער און טיפער, אמת'ער און נאָך אמת'ער".
והודיעה אותנו התורה (זח"ג עא, ב) אשר צדיקא דאתפטר אשתכח בזה העולם המעשה יתיר מבחיוהי.
ועל ידי זה אשר נלך בדרך ישרה אשר הורנו, להתקשר ולהתקרב אליו, נזכה להנחם בכפליים, בקיום היעוד נחמו נחמו עמי גו' כי מלאה207צבאה גו' כל גיא ינשא גו' (ישעי' מ) כל שפל ונמוך ינשא בגנך דאינון ישראל דאינון שפלים (זח"ג ר"פ, א), וכ"ק מו"ח אדמו"ר יבוא בראשנו להוליכנו קוממיות לארצנו וכמו שנאמר ויתא ראשי עם כי צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (עיין תנחומא חקת יו"ד).
שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ שקודם ההליכה על ציון ואהל — נוהגין שאין אוכלין אבל שותים*.
(ממכתב דשנת ה'תש"י)208ברוחניות וגם בגשמיות ולכל טוב, כי כמו שלמעלה כך למטה ברבי טבע — (שלמעלה מטו"ד) הטוב להיטיב . . .
מוסג"פ החוברת שהו"ל זה עתה ונא לזכות בה את הרבים באופן המתאים*.
ידוע דהשפעה הבאה מן המשפיע למקבל שתכליתה הולדה צריכה לירד ממדריגה למדריגה ולהשתנות עד שיתהווה ממנה הולדה — גידולין שבכחם לעשות אח"כ גידולי גידולין וכו'.
וצריך שיעבור דרך כל הט' כחות הנפש כמו שבגשמיות צריך ע"ז שהיי' תשע מדריגות — בזמן הזה תשעה חדשים ולעתיד לבוא שתלד אשה בכל יום — תשע שעות — כך כתב רבנו הזקן. הועתק ונתבאר בפי' המלות להצמח צדק בסוף יהי כבוד.
וז"ל הצמח צדק שם: ולע"ד אפ"ל כי זה שצריך עיכוב ט' חדשים מפני שבי"ע הם יש ואינו ערוך לאצי' ע"כ כדי שיומשך בבריאה צריך להתעכב תחלה במ'* דאצילות כו' שאל"כ יפול בירידתו למטה כו' מחמת שיש שם קליפות, ודוגמת שבה"כ, רק ע"י שנתעכב במ' מקור דבי"ע יתקיים כו' אבל לע"ל שיזדככו העולמות ויהי' השם נקרא כמו שנכתב א"צ עיבור כ"כ . . . ויהי' די בט' שעות כו'*. עכ"ל בהנוגע לעניננו.
209אבל אף שהלידה בפועל ובגלוי היא לאחר ט"ח הנה ארז"ל שהעובר ניכר לשליש ימי' (עיין יבמות לה, א. לז, א. מב, א ואילך. סנהדרין סט, א. נדה ח, ב. ירושלמי יבמות ונדה שם. ב"ר לוישב לח, כד. מפרשי החומש שם. שו"ת נו"ב מהד"ת אה"ע סי"ט. ואכ"מ), ונפסק הדין שעל כל פנים לא יאוחר מתשעים יום (שו"ע אה"ע סי"ג, ס"א) שהם ימי הבחנה.
בעוד יומיים נגמרים ימי הבחנה מיום הסתלקות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. איני יודע אם צריך לעשות התועדות לתכלית זו, ובטח אין כל המקומות שוים בזה, אבל הצד השווה שבכל המקומות ושבכל אחד ואחת, שצריך לעשות חשבון צדק בנפשו להתבונן, אשר חיי רוחו אשר שבק לנו, וצ"ל גדל והולך גידולי גידולין.
הנה אפשר אשר ניתן באופן כזה שאין צריך שהי' זמן כל כך אפילו להלידה בפועל, ועל אחת כמה וכמה להבחנה, אבל, בכל אופן מספיק צדי"ק יום, להבחנה על כל פנים. ולידע אינש בנפשי' הסך הכל מחשבון צדק זה.
ומרובה מדה טובה, ועל פי מה שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ברמז ענין פסח שני (הועתק בהיום יום): פסח שני ענינו איז — עס איז ניטאָ קיין „פאַרפאַלען", מען קען אַלעמאָל פאַריכטען. אפילו מי שהי' טמא, מי שהי' בדרך רחוקה, און אפילו „לכם", אַז דאָס איז געווען ברצונו, פונדעסטוועגען קען מען מתקן זיין.
210כי — נשיא בכלל, נקרא ראשא אלפי ישראל, הוא בחינת ראש ומוח לגביהם, וממנו היא יניקה וחיות שלהם. ועל ידי הדביקה בו קשורים ומיוחדים הם בשרשם למעלה מעלה.
והנה כמה סוגים בנשיאיםב; אלו אשר השפעתם בבחינת פנימיות, ואלו אשר השפעתם בבחינת מקיף. ובזה גופא חילוקים; אם השפיעו בתורת הנגלה או הנסתר או בשניהם יחדיו, לימדו דרכי העבודה והחסידות, המשיכו השפעות גשמיות וכו' וכו'.
וישנם כאלו, שהי' בהם כמה מבחינות הנ"ל, או גם כולםג.
וזה הי' מאז ועד עתה ענין הנהגת נשיאי חב"ד, מן כ"ק אדמו"ר הזקן ועד כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ועד בכלל, אשר כללו כל הסוגים והחילוקים; השפיעו בפנימיות ובמקיף, בתורה עבודה וגמ"ח, ברוחניות ובגשמיות. ובמילא היתה התקשרותם עם השייכים אליהם בכל תרי"ג אברי נפש וגוף המקושרים.
ועל כל אחד ואחת מאתנו כולנו לדעת, היינו להעמיק דעתו ולתקוע מחשבתו בזה, אשר הוא הוא הנשיא והראש, ממנו ועל ידו הם כל ההשפעות בגשמיות וברוחניות, ועל ידי ההתקשרות אליו (וכבר הורה במכתביו איך ובמה מתקשרים) קשורים, ומיוחדים בשרש ושרש השרש עד למעלה מעלה כו'.
211. . . וכבקשתו אקרא הפ"נ שלו על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ וצדיקא דאתפטר דאשתכח בהאי עלמא יתיר מבחיוהי בודאי יתן ברכתו והשי"ת ימלא ברכותיו בגשמיות וברוחניות.
בטח מתבקרת זוג' תחי' מזמן לזמן ע"י רופא מומחה, ואין להתפעל מה שעד עתה נמשך הדבר. ובפרט בשנת ההסתלקות, אשר מחד גיסא סרו כל ההגבלות כמבואר באגה"ק סי' כ"ז וביאורה, ומאידך גיסא גם ע"פ תורת הנגלה כל י"ב חודש ישנה שייכות מיוחדת לזה שנסתלק עם עלמא דין, צריך לעשות כלי בטבע, ואז יהיו השפעות בהמצטרך בגשמיות וברוחניות בהצלחה למעלה מדרך הטבע, ובלבד שיהי' צינור ההתקשרות בתוקף גדול, — אשר דרכי ההתקשרות כבר נתבארו בהקדמות לקונטרסים שהו"ל במשך חדשים האחרונים . . .
בטח למותר לעוררו לקביעת עתים ביחוד לתורת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ואמירת קאַפּיטל ע"א בתהלים ונתינה לצדקה באופן שלא יכבד עליו כי בזה נוגע לא הכמות אלא הענין, בלי נדר בכל יום, כמובן מלבד שבתות וימים טובים, להמוסדות שיסד כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, אשר זהו ג' הקוים בתורה עבודה וגמ"ח , . .
הצטערתי לשמוע אשר אינו בקו הבריאות כ"כ ויש אומרים אשר מזמן לזמן איז ער באַ זיך אַראָפּגעפאַלן. לי פלא גדול על זה.
נתבאר בכמה מקומות בתורת החסידות, אשר אַ חסיד דאַרף פילן דעם אמת (וואָס באמת איז דאָס אַזוי בכל הנבראים, דעם ונפלינו פון חסידים און בפרט תמימים איז דאָס וואָס זיי דאַרפן דאָס פילן אויך און ניט נאָר פאַרשטיין בשכל).
צוויי הפכים וואָס איז דאָ באַ יעדן נברא, איז מצד אחד — מצד עצמו — און ער לא ממש, אָבער מצד השני מצד דעם וואָס ער איז אַ ברי' פון מהות און עצמות א"ס ב"ה, וואָס דאָס איז זיין גאַנצער מהות איז דער נברא אויך אַ כל וכול, אויב אַ סתם אידן און חסידים איז דאָס שווער צו פילן דאַרף דאָס אָבער זיין מיט פשטות הגמורה באַ תמימים מקושרים צו זייער נשיא הוא כ"ק מו"ח אדמו"ך הכ"מ וואָרום יעדערער פון זיי דאַרף דאָך וויסן און פילן אַז צדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין — און ווי דער אַלטער רבי איז מוסיף; שגם בזהק העולם המעשה — יתיר מבחיוהי), וואָרום ס'איז דאָך אַראָפּ די הגבלות פון מקום במילא דאַרף יעדערער פילן אַז דער רבי געפינט זיך צוזאַמען מיט עם.
וואָס איז שייך אַריינטראַכטען זיך אין זיין מעמד ומצב, אויף דערוף זיינען פאַראַן זמנים מיוחדים ווען מ'דאַרף עס טאָן, אָבער די איבעריקע צייט איז גלייכער צו טראַכטען וועגן רבי'ן ווי אַזוי ער איז תמיד מיט זיינע מקושרים און ווי ער פירט זיי על כל צעד ושעל און דער געדאַנק אַליין אַפילו אָן התבוננות מיוחדת, דאַרף פועל'ן אַ חיזוק בכל כחות הנפש אויף אויסצוניצן זיי מתאים212לפי רצון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ און טאָמער פאַלן אַריין עפּעס זייטיקע מחשבות היפך מהנ"ל דאַרף מען וויסן אַז עס איז עצת היצר וואָס זוכט פאַרשידענע וועגן מבלבל צו זיין פון תורה ועבודה.
היוצא מזה, שצריך להיות חזק בבטחונו בברכות צדיק הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ אשר הוא עומד עליו ומנהלו בדרך הישרה ובלבד שלא יהי' נופל ברוחו, ויאמר בכל יום קאפיטל ע"א מתהלים, והעיקר אַז עס זאָל זיין במוחלט אָפּגילייגט אַז דער רבי איז מיט עם, און ער קען זיך אויף עם פאַרלאָזן אַז אַלץ וועט זיין גוט וואָרום עצמות ומהות א"ס ב"ה איז דאָך דער תכלית הטוב, און דער רבי איז דער ממוצע המחבר מיט עצמות ומהות א"ס ב"ה, און פירט דורך דעם רצון אַז עס זאָל זיין הכל טוב, וסוף סוף שיהי' בטוב הנראה והנגלה.
. . . בטח ידוע להם. ולמותר להאריך בזה, עד כמה מסר נפשו כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ על חינוך הכשר והחזקת היהדות גם בענינים „פשוטים" ביותר, אף שהי' בידו להשתמש בזמנים אלה בלימוד רזין דאורייתא, ורזין דרזין, וזהו מוסר השכל לכל אחד מאתנו, שהרי אפשר שמפני עצת היצר שיכול להתחפש — איבערטאָן זיך בלבוש של צדיק תמים ויכול לטעון עמו, מה לך להתעסק בלימוד א־ב עם אחרים ואמירת מודה אני ובפרט שפעולתך מוטלת בספק, כיון שתמורת זה יכול אתה להתעסק בתורת החסידות תורת דברי אלקים חיים, ובזה בטוח אתה שתהי' תועלת כיון שחסיד אתה ומקושר להרבי וא"כ בודאי יפעול עליך הלימוד.
והורה כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, בהנהגתו שנהג בעצמו שלא חס על זמנו וכחותיו להתחשב עם מה שיכול לפעול בעצמו, ובענינים נעלים ביותר, והקדיש מיטב כחותיו להפצת חינוך הכשר, התחיל מא"ב וכיו"ב ובין אנשים פשוטים בישראל שזהו ענין של מסירת נפש. ולהעיר משיחת כ' כסלו תרצ"ג סוף אות י"ז וז"ל: אמר כ"ק אדמו"ר הצ"צ אַז אַלע מסירת נפש פון דעם זיידן — רבינו הגדול — זיינען כלא לגבי דעם מסירת נפש פון אָפּרייסן זיך פון דעם ועמך לא חפצתי, און אָפּגעבן זיך מיט טאָן אַ טובה, וועלן אַז אַ איד זאָל טאָן תשובה בכח עצמו, און זיין אַ עובד אלקים באמת, וכנראה אשר גם זה תובעים מאתנו, וגם ע"ז נתנו לנו היכולת והכח ואין הדבר חסר אלא הרצון בלבד.
החותם בברכת הצלחה להיות מקושרים באמת לכ"ק
מו"ח אדמו"ר הכ"מ, אשר בדרך ממילא ימלא כל אחד ואחת
שליחותו שהעמיס עליו בעונג וברצון, ויפוצו המעינות חוצה,
והקיצו ורננו כו' וכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ יוליכנו קוממיות
לארצינו במהרה בימינו אמן.
213קונטרס זה* בא בקשר עם סיום אמירת קדישא בהסתלקות כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ . .
כמה דעות במשך זמן אמירת הקדישב: כל ימי חייו, יב' חדש ויא' יום, שנה שלימה וגם חודש העבור בכלל, יב חדש, יב חדש פחות שבוע, יא חדש פחות יום אחד.
ואנו אין לנו אלא מנהג נשיאינו, וע"פ הרשום בקטע מצוואת כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע: בענין היא' חדש — להפסיק חודש ויום א' קודם. עד"מ אם היא"צ הוא בי' בשבטג יאמר קדיש עד ט' טבת ועד בכללד. וכן הוא דעת רוב המכריע של אחרוני הפוסקים.
א
איתא בכתהאריז"לו — והובא בפוסקים — כי אמירת הקדיש שייך ג"כ לעלית הנשמה ממדריגה למדריגה בג"ע עצמו.
מובן מזה, אשר בסיום אמירת הקדיש די"א חדש מסתיים סדר עליות זה ומתחיל סדר חדש בעליות הנשמה, כי הרי ארז"ל אשר ת"ח אין להם מנוחה בעוה"ב כי ילכו מחיל אל חיל.
מוכרח ע"פ זה, אשר כל אחד מהמקושרים אל כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ עליו להוסיף עתה אומץ בחיזוק ההתקשרות שלו, לעשות חשבון בנפשו, ואליבי' דנפשי', מה עשה בזה במשך יא חדשים אלו, למלאות את החסר, וע"י האופנים שהורה נשיאנו, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ — להתקשר ביתר שאת וביתר עז אתו עמו כלומר אליו, למען אשר גם הוא יתעלה בעלייתו.
והמקדש עצמו מעט למטה — מקדשין אותו הרבה מלמעלה.
(ממכתב ערש"ק ויגש אליו ויאמר בי אדוני86), ה'תשיא)
214מוסג"פ הקונטרס* לתשעה בטבת — סיום אחד עשר חדש מיום הסתלקות כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ — וכמו קונטרסים הקודמים, הוא לזכות בו את הרבים ואת סביבתו בפרט, זכות מל' זיכוך ובירור, ועל ידי זכוך נוסף למטה ממשיכים תוספות אורות מלמעלה ומקבלים אותם בטוב,
וכמבואר בהקדמת הקונטרס* שיש לומר אשר לאחר י"א חודש מתחיל סדר חדש בעליות הנשמה בג"ע גופא (כמו שבאלו השייכים לזה עולים אז מגיהנום לג"ע).
וא"כ על כל המקושרים החובה והזכות להתעלות גם הם ממצבם ומעמדם עד עתה למען לא תהי' חלישות ח"ו בההתקשרות, ואדרבה.
ואופני ההתקשרות כבר ביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ בכ"מ.
כן באתי להציע, אשר מעתה ועד יום היאָרצייט (יו"ד שבט) עלי' הבאה אחרי עלי' הנ"ל, כי הרי אז מתעוררים הענינים דיום ההסתלקות, ישתדל כל אחד בהוספה בלי נדר בשלשת הקווין דתורה עבודה וגמ"ח. והוא:
א) יגמור עד היאָר"צ חמשה פרקים משניות (משנה אותיות נשמה,215אשר חמשה שמות נקראו לה) בע"פ או בפנים. ומה טוב שיחלקו באופן כזה את כל הש"ס משנה. ויוכלו לצרף יחד איזה ביהכנ"ס או קבוצי אנ"ש.
ב) אמירת תהלים בכל יום ביחוד לענין זה, באופן שיגמור עד היאָר"צ כל התהלים פעם אחת.
ג) יתן בכל יום עד היאָר"צ (כמובן מלבד בשבתות) צדקה „קודם התפלה או לאחרי' בפרוטות היינו במטבעות קטנות שאדמו"ר הזקן קוראם „קשקשים" ולשנות המספר מפעם לפעם כדי שלא יעשה לחיוב נדר, ולחלקם אח"כ לצדקות שונות".
ונוסף על כל זה — שעד היאָר"צ ילמוד בע"פ ויחקוק בזכרונו ממאמרי תורת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, ובפרט המאמר דיום ההסתלקות (ד"ה באתי לגני, קונטרס עד) כולו או חלק ממנו — אשר עי"ז תורתו שוכנת בקרבו גם כשעוסק במילי דעלמא.
ומובן אשר כל המוסיף בכל הנ"ל — מוסיפין לו.
(ממכתב ט' טבת ה'תשי"א)216ב"ה, ראש חודש שבט, ה'תשי"א.
ברוקלין, נ. י.
אל אנ"ש, תלמידי התמימים וכל הקרובים
לחסידות וחסידים די בכל אתר ואתר
ה' עליהם יחיו
לקראת בא יום הגדול והקדוש הוא יום עשירי בשבט, יום הילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ — הנני לעורר אודות מאמרו שנתן להדפיס ליום ההסתלקות, הוא ד"ה באתי לגני — יו"ד שבט תש"י.
אשר בטח תלמדו אותו בליל ויום ההילולא.
ובלשון נשיאנו במכתפיו (קונטרס ג, קונט' לו);
מסוגל הוא היום הזה להתקשר בעץ החיים, אשר כאו"א מאנ"ש יזכה שיאיר עליו ועל כל ב"ב שיחיו זכות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, אשר מסר ונתן נפשו הק' עלינו להדריכנו במעגלי צדיקי יסוד עולם הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע להושע בבני חייא ומזונא רויחא.
אנ"ש ותלמידי התמימים יחיו, התעוררו ובאו לחצרות ה', בבתי כנסיות ובתי מדרשות, אל התפלה ואל למודי השיעורים ברבים, והתועדו באהבת רעים לחזק את הלמודים בתמיכת לומדי תורה ועוסקים בעבודת השי"ת.
אנ"ש ותלמידי התמימים, וכל הנוטלים חלק בדרכי החסידים והחסידות עמדו הכן כולכם, אתם נשיכם בניכם ובנותיכם, לקבל ברכת הוי' בשפעת חיים ופרנסה טובה ונחת מיוצאי חלציכם, אשר ישפיע השי"ת לכם ולנו על ידי התעוררות רחמים רבים ממקור הרחמים והחסדים האמתים, ע"ד מכניסי רחמים, אשר יעורר כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ בעל ההילולא, וברוכים תהיו בבני חייא ומזונא רויחא.
ברוקלין, נ. י.
אל אנ"ש, תלמידי התמימים, אל המקושרים
או השייכים אל כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה
נבג"מ זי"ע הכ"מ,
במענה על שאלת רבים אודות סדר מפורט ביום העשירי בשבט הבע"ל, הוא יום היאָרצייט של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, הנני בזה להציע;
217בשבת קדש שלפני היאָרצייט ישתדלו לעלות לתורה.
אם אין מספר העליות מספיק — יקראו בתורה בחדרים שונים, אבל לא להוסיף על מספר הקרואים.
ישתדלו שמפטיר יהי' הגדול שבחבורה — בריצוי רוב המנין — או על פי הגורל.
יבחרו וירימו מי שיתפלל לפני התיבה ביום היאָרצייט, ונכון לחלק שיתפלל אחד ערבית, שני — שחרית, שלישי — מנחה כדי לזכות בזה מספר יותר גדול של אנ"ש.
להדליק נר שידלק כל המעת לעת. אם אפשר בקל — נר של שעוה.
בשעת התפלות ידלקו חמשה נרות.
אחר התפלה (בבקר — אחר אמירת תהלים) ילמוד (יסיים) המתפלל לפני התיבה פכ"ד דכלים ופ"ז דמקואות. אח"כ יאמר המשנה ר' חנניא בן עקשיא כו' ויאדיר. בלחש — איזה שורות בתניא, קדיש דרבנן.
אחר תפלת ערבית — יחזרו חלק מהמאמר דיום ההסתלקות (ד"ה באתי לגני, נדפס בקונטרס עד) בע"פ. ואם אין מי שיחזור בע"פ ילמדוהו בפנים. וכן אחר תפלת הבוקר. ולסיימו אחר תפלת מנחה.
בבוקר קודם התפלה — פרק תניא. וכן לאחר תפלת מנחה.
בבוקר קודם התפלה ירים כל אחד תרומה להענינים השייכים לנשיאנו, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. בעד עצמו ובעד כל אחד מבני ביתו שיחיו, וכן קודם תפלת מנחה.
לאחר תפלת הבוקר וחזרת הדא"ח — יקרא כל אחד פ"נ (כמובן בחגירת אבנט). אלו שזכו להכנס ליחידות, או עכ"פ לראות את פני כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ — יצייר עצמו, בעת קריאת הפ"נ, כאלו עומד לפניו. להניח הפ"נ אח"כ בין דפי מאמר, קונטרס וכו' של תורת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. ולשלחו (אם באפשרי — בו ביום) על מנת לקראותו על ציון שלו.
במשך המעת לעת — ללמוד פרקי המשניות של אותיות השם.
במשך המעת לעת — לעשות התועדות.
לקבוע שעה במשך המעת לעת — לבאר לבני ביתו שי' אודות כ"ק מש"ח אדמו"ר הכ"מ ועבודתו אשר עבד בה כל ימי חייו.
יקראו . . אבל לא להוסיף: הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ בשם אביו. ועיין שו"ת צ"צ חאו"ח סל"ה.
של שעוה: ר"ת ה'קיצו ו'רננו ש'וכני ע'פר.
חמשה נרות . . (יסיים): ראה קונטרס ב' ניסן ה'תש"ח, וה'תש"ט.
בלחש . . בתניא: כך נהג כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ.
218במשך המעת לעת — לבקר (אלו הראוים לזה) בבתי הכנסיות ובבהמ"ד אשר בעיר לחזור שם מימרא או פתגם מתורתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, לבאר אודות אהבת כל ישראל שלו, להודיע ולהסביר תקנתו ע"ד אמירת תהלים, לימוד חומש עם פירש"י — ובמקומות המתאימים — גם ע"ד לימוד התניא כפי שחלקו לימות השנה. — אם באפשרי לעשות כל הנ"ל מתוך התועדות.
במשך המעת לעת — לבקר (המוכשרים לזה) במקום כנוסי הנוער החרדי — ולהשתדל, ככל האפשרי בדרכי שלום, גם במקום כינוסי הנוער שלעת עתה עדיין אינו חרדי — ולבאר להם איך שחבה יתירה נודעת להם תמיד מאת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, לבאר להם את אשר תבע מהם והתקוה והבטחון אשר בטח בהם, אשר סוף סוף ימלאו את תפקידם בהחזקת היהדות והפצת התורה בכל המרץ החום והחיות שהם מסגולת הנוער.
מובן אשר, אם זהו מתאים לתנאי המקום, ימשיכו בכל הנ"ל בימים אשר אחרי היאָרצייט ובפרט ביום הש"ק שלאחריו.
והוי' יחיש ביאת גואלנו והקיצו ורננו שוכני עפר, ונשיאנו, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, בעל ההילולא, בתוכם ישמיענו נפלאות וינהלנו בדרך העולה בית א־
באתי לגני: מאמר זה והבא אחריו* נדפסו בקונטרס עד. המשך זה ניתן להדפיס ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר, והתחלתו, — הוא המאמר באתי לגני — ללמדו ביום יו"ד שבט (יאצ"ט של אמו זקנתו נ"ע זי"ע). המאמר (הקונטרס) הובא מבית הכורך ביום וא"ו ט' שבט. כשהבאתי הקונטרס לכ"ק מו"ח אדמו"ר, מצאתיו בחדרו — בו הי' מתפלל, נכנסים לשם ליחידות וכו' — יושב על כסאו אצל שלחנו והסידור (תורה אור. ברוקלין תש"א) פתוח לפניו בע' מה: סיום הודו להוי' והתחלת פתח אלי'. הנחתי הקונטרס על השולחן, ונענע בראשו בתנועה של אישור ושביעת רצון.
למחרתו יו"ד שבט, ש"ק פ' בא (אל פרעה, דאתפרעו ואתגליין כל נהורין וכל בוצינין, כל מה דהוה סתים אתגלי. זהר ח"א רי, א) בשעה שמונה בבוקר נסתלק *). ומני אז הנה רבים מחסידי חב"ד ואנ"ש קבלו עליהם ללמוד219ביום יו"ד שבט, יום ההילולא שלו, את המאמר הנ"ל, שכבר נקבע שמו. „באתי לגני — ה'תש"י", או „באתי לגני — השי"ת".
. . . למותר להאריך, לדידי' ולדכוותי', ברום ערך הדבר ובגודל הנחת רוח של המחבר נ"ע כאשר, ע"י השאלה אשר שאל, סו"ס באים מאמרי דא"ח אלו לאלפי לומדים ומעיינים, ובכל קריאה ולימוד בהם, הרי שפתי הצדיק דובבות בקבר ונשמתו בישיבה של מעלה (תוד"ה אגורה יבמות צו, ב. ולשון הרגמ"ה בבכורות לא, ב צע"ק). ומי לנו גדול מדוד מלך ישראל והשתוקק וביקש שיהי רצון שיאמרו שמועה מפיו ועי"ז יגור בשני עולמים היינו שיהיו שפתותיו דובבות כו'.
וכיון שבכל ענין וענין ההנהגה היא מדה כנגד מדה, הרי לכאורה ודאי הדבר, אשר כמו שהצדיק גר בשני עולמים, כמו"כ גם שכר כל המשתדלים בזה הוא ג"כ הן ברוחניות הן בגשמיות, ברוב טוב גשמי ורוחני.
והא ענינא כיון דאתיא לידן נימא בי' מילתא: הבקשה וקפידא שיאמרו שמועה בשמם — (בהקדמת דברי נחמי' חאה"ע האריך בן המחבר בטעם מה שצריך להיות בשם דוקא, ויש להעיר בדבריו, ואכ"מ) — נזכר בדחז"ל; בדוד המלך ע"ה, ר' יוחנן (שניהם ביבמות שם), ר' ששת (בכורות לא, ב), ור' יצחק (זח"א ריז, ב).
וע"כ צ"ל אשר הענין דאגורה באהלך עולמים נוגע לארבעה אלו יותר מלסתם בני אדם. וי"ל הטעם ע"ז;
א) דוד השתדל ביותר שימחל לו אותו עון ועד זאת שידעו כל ישראל שנמחל לו, וכדאיתא בשבת (ל, א) ובסנה' (קז, א ושם), והנה אם אין הרב דומה למלאך כו'* אין לומדין תורה מפיו, וכמארז"ל (חגיגה טו, ב, ויעוין לח"מ הל' ת"ת ריש פ"ד). ולכן דוד בפרט השתדל שיאמרו שמועה מפיו, שעי"ז יודע ג"כ שנמחל לו אותו עון.
ובזה יש לתרץ ג"כ מה שבירוש' ברכות (פ"ב סוף ה"א), אחרי שהובא הא דיבמות שביקש דוד שיאמרו שמועה מפיו כו', מסיים: אין דוד כו' (ואמר דוד) יבוא עלי שאני שמח בלבי (על בנין ביהמ"ק), דלכאורה אין לענין זה כל שייכות שם, ובפי' הס' חרדים כ' דלא גרסינן לי' שם, אבל בכל הספרים שלנו איתא. וע"פ הנ"ל יובן, דהנה על בקשת דוד שיעשה אות שנמחל לו אותו עון, א"ל הקב"ה שהאות יהי' בבנין ביהמ"ק דוקא (שבת שם), נמצא שע"י שני דברים נתברר שנמחל לו העון: א) ע"י ישראל שיאמרו שמועה משמו, כנ"ל. ב) ע"י הקב"ה שיעשה אות. ולכן אחרי שהובאה בסוגית הירוש' השתדלות דוד בענין הראשון, מסיים שהי' דוד שמח בבנין ביהמ"ק, שזהו אות גם מלמעלה שנמחל לו העון, — ואין צורך לשבש גירסת הספרים בירושלמי.
220ב) ר' יוחנן, מתו בניו כדאיתא בברכות (ה, ב, וראה סה"ד בערכו אם אח"כ נולד לו בן), וכדי שלא ימלא הקב"ה עליו עברה, צריך הי' להניח תלמידים הראויים ליורשו, ואזיל בזה לשיטתי' בב"ב (קטז, א), ולכן הוא בפרט השתדל שיאמרו דבר שמועה מפיו.
ג) וע"ד הנ"ל בר' יוחנן הוא ג"כ ברי"צ, שאף שהי' לו בן (זהר שם), אבל הרי אמרז"ל בב"ב (שם) בסיום הסוגיא דהקב"ה מתמלא עברה, דאף שאין מתמלא עברה, אם הניח בן הראוי ליורשו (להעיר מס' מעבר יבוק מ"ה פכ"ח) מ"מ נאמר על האב מיתה אם אין הבן כמותו, ובנו של רי"צ, אמרו עליו אשר „עד כאן לא הוי זכי באורייתא" (זהר שם ריח, א), ולכן הקפיד רי"צ שיאמרו שמועה מפיו, שהתלמידים קרוים בנים. — ובזה תומתק ג"כ שייכות הבקשות שבקש רי"צ (בזהר שם): שיאמרו שמועה מפיו ושילמדו את בנו תורה — (בקשתו השלישית נת' ענינה בשער מאמרי רשב"י ס"פ ויחי).
ד) ר' ששת, איתא בשער הגלגולים (סוף הקדמה ד) ובספר הגלגולים (פ"י) בפי' מרז"ל (פסחים סח, ב) שר"ש הי' אומר חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי כו' — אשר ידע ר"ש כי הי' בראשונה בגוף בבא בן בוטא והשלים נפשו ולא חסר לו כ"א דבר מועט, וע"ז נתגלגלה נפשו שנית ברב ששת, ובאופן גלגול כזה הסדר הוא, אשר עיקר השכר של התומ"צ שעושה בגלגול הב', הוא רק לצורך נפשו ולא גופו השני, כי בזמן התחי' תחזור נפשו אל הגוף הא' שבו עסק בתומ"צ רוב הצריך לו, ולכן הי' גופו — של ר4ש — עצב, והי' אומר חדאי נפשאי דוקא ולא הגוף.
ונראה לפע"ד לומר דכ"ז הוא בשאר תומ"צ, אבל כשיאמרו שמועה מפי רב ששת, שאז צ"ל שפתים דובבות בקבר בעוה"ז, פשיטא ששפתי גוף ר"ש, ולא בבא בן בוטא יהיו דובבות. ולכן השתדל הוא בפרט שיאמרו שמועה מפין, (ובכ"ז אמר חדאי נפשאי לך קראי כו', כי זה הי' אומר על ת"ת שלו כדאי' שם בפסחים וראה ג"כ בסש"ב ס"פ לז, משא"כ שיאמרו שמועה כו' הוא מה שלמד תורה לתלמידיו והם יחזרו אח"כ השמועה מפיו. וק"ל).
הערה: רי"צ ביקש את ר"י דוקא שיאמר שמועה מפיו (והטעם מובן ע"פ מ"ש בש' מאמרי רשב"י שם).
והנה בזח"ג (לט, א) משמע דריה"ו מפרש דובב שפתי ישנים בדבור הפה אבל רי"צ פליג עלי' (עיי"ש בביאוה"ז). ואת"ל דהמאורע דזח"א קדם להמאורע דזח"ג (שהי' אחרי האד"ר דבפ' נשא, שהרי מסיים שם — לט, ב — ר' ייסא חברנא דאסתלק מביננא, והוא נסתלק בהאד"ר, כמ"ש זח"ג קמד, א) י"ל דבתר דשמעה רי"צ מריה"ו קבלה מיני', או י"ל דרק משמעות דורשין, בהכתוב דובב שפת"י, איכא בינייהו, אבל תרווייהו אית להו דרז"ל דאגורה באהלך עולמים.
221ובירושלמי שקלים ספ"ב בעל המימרא דדובב שפת"י כו' דובבות בקבר — הוא רי"צ, אבל י"ל כנ"ל, או דאינו רי"צ הנ"ל, דכמה רי"צ איתא בש"ס.
א) הבין במכתב שלי שרצוני לפרש, שע"י שמועה שאאמרים בעוה"ז נשמת בעל המאמר לומדת אז בישיבה של מעלה, והעיר שאמירת השמועה מועלת רק לענין שפתותיו דובבות בקבר, אבל הא שנשמתו בישיבה של מעלה הוא ענין בפ"ע, הבא ע"י שלמד תורה בכלל בחייו בעלמא דין, ואינו שייך לאמירת השמועה מפיו. — ולא מצאתי במכתבו שום טעם מה מכריחו ליכנס לחילוק זה. ואני בדעתי אעמודה. ואב"א פשט, אב"א סברא, אב"א מארז"ל. פשט: פי' הפשוט בסוגיין, שע"י אמירת השמועה משמו פועל א) שגר ב) גר בשני עולמים, אלא שכדי לגור בעולם אחד, אפשר גם ע"י ענינים אחרים (בעוה"ז כפשוטו, ובעוה"ב ע"י שעשה תומ"צ), משא"כ אמירת השמועה, שמועיל לב' העולמות, כאחת. סברא; אם אמירת שמועתו בתורה מועלת ששפתותיו בקבר יהיו דובבות, הרי מכש"כ וק"ו שתועיל שנשמתו — שבעיקר היא היא הלומדת תורה (אלא שהכוונה שיהי' בשעה שיצה"ר יש ביניכם — שבת פט, א) — תהי' דובבת אז. מרז"ל; רגמ"ה בבכורות (לא, ב) — והזכרתיו במכתבי הקודם — משמע שמפרש „בשני עולמים": בעוה"ז היינו שפתי האומר השמועה, ובעוה"ב היינו שפתי מי שנאמר בשמו, ומיני' נשמע לשאר המפרשים שפי' אגורה בשני עולמים, היינו בשמועה זו גופא. — את"ל שמה שהוא גר בעוה"ב הוא בלאה"כ, ואינו תלוי באמירת השמועה עתה מפיו, אינו מובן מ"ש בתוד"ה אגורה (יבמות צו, ב) בישיבה של מעלה, הול"ל סתם, בעוה"ב. ועכצ"ל שבשכר שלמד תורה מלפנים, וע"י חזרת שמועתו נתעורר ענין זה עתה, הרי שכר מצוה מצוה שכפי מהותה כן הוא שכרה שמושיבין אותו עתה בישיבה ש"מ. וראה ג"כ מרז"ל שהובאו בחנוך לנער ע' 22 [32] שבשעה שנעשה דבר טוב שהנפטר גרם לזה, מקבל הוא שכר, ומבן נלמד לתלמיד.
ב) מה שרצה לפרש הנפ"מ בין ב' המשלים על דובב שפתי גו' בירושלמי (ברכות פ"ב סה"א ועוד) אם ליין ישן או לקונדיטין, דפליגי באיזה שמועה דובב גו': להא' קאי בפנימיות התורה, ולהב' בנגלה ופלפול דוקא — צע"ג. ומכמה נימוקים: א) ממנ"פ, הו"ל לדוד לר"י וכו' לפרש שמקפידים על שמועה כזו דוקא. ב) ביבמות ובבכורות קאי ר"י ור"ש בנגלה והקפידו ושמתו ע"ז, ולמ"ד כיין ישן לשוא הי' כ"ז. ג) קונדיטין הוא יין דבש ופלפלין (פסיקתא דר"כ פיסקא בחדש השלישי הובא בערוך) וכשמחלקין בכללות התורה קאי דבש אחלק הנסתר כדאיתא בחגיגה (יג, א. יד, ב). ד) בירוש' שקלים ספ"ב מפרש יותר וז"ל מה הנאה לו ב"נ אמר כהדין דשתי קונדיטין ריצ"א כהדין דשתי חמר עתיק. ולפי כת"ר אין לזה פירוש.
222ולפענ"ד: הנה בכל שמועה שאומרים הן בנגלה הן בנסתר, ישנה עצם השמועה ולזה יש קצבה וגבול, והפלפול שבשמועה שהוא דבר שאין קץ (בארוכה בקו"א להלכות ת"ת — לאדמוה"ז — רפ"ג). והירושלמי מובן כפשוטו. מקשה מה הנאה לו לבעל השמועה במה שהוא עצמו יחזור על שמועתו הישנר. עוד הפעם, וע"ז מתרץ — (וע"פ מ"ש במ"ס פט"ו ה"ז; המשנה כיין והש"ס כקונדיטין) — ח"א כקונדיטין, שכמה פעמים שיחזור על השמועה בישיבה ש"מ ימצא בה שכל וסברות חדשות, וכנ"ל בפלפול. וח"א כחמר עתיק, משנה עתיקא. דאע"ג דשתי לי' טעמי' בפומי' דאף לאחר זמן רב מרגיש ומתענג מהטעם אשר בה גם בסברא הישנה.
ועיין בקה"ע בירוש' שקלים ובהקדמה לס' עמק שאלה למהרמ"ד מהארנסיטייפלע, שפי' חילוק בין ב' המשלים. וג"כ צ"ע, לפענ"ד, ואכ"מ.
(ממכתב יום ד' ט"ו טבת, ה'תש"ו)
בשמחה נודענו אשר פועל ה' בידם הצליח ואספו חלק מהאמצעים הדרושים להדפסת ספרי אדמו"ר האמצעי, להו"ל ספרים הנ"ל ובודאי גם כבר נשלח לכאן כמדובר. ובלי ספק משתדלים גם עתה כפי האפשרי להרבות סכום הנאסף, כדי להשלים עכ"פ עוד חלק מהחסר בהוצאות.
גודל זכות הענין בכלל — בטח אין נצרך לביאור וכ"ש לאריכות לדכוותייהו. ולא באתי בזה אלא להדגשה, אשר גדול שכרו להגין ולהאיר בעוה"ז ובעוה"ב בנפש ובגוף. והוא מובן ע"פ מרז"ל (סנה' צ, א) כל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה. בעוה"ב ובעוה"ז, דהנה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא (קדושין לט, ב). והטעם כי שכר מצוה שציווהו אור א"ס והבלתי בעל גבול, ומקיים רצונו גם השכר אורו א"ס ובלתי גבול הוא. ולכן אי אפשר שיתלבש בעוה"ז הגשמי ובעל גבול (עיין אגה"ק ס"ג). במה דברים אמורים במצות בכלל, אבל ישנם מצות שעל ידם פועל מקיים המצוה גם בעוה"ז, וא"כ הרי נוסף על מעלה הנ"ל, האין סופית, יש בקיום מצוה זו גם ענין הפעולה בעוה"ז (ראה פיה"מ להרמב"ם פאה פ"א מ"א). ולכן גם בשכרה יש שני הדברים: העיקר קיים לעוה"ב והטפל — בעוה"ז.
והנה כמה נשתוקקו גדולי ישראל (יבמות צו, ב. בכורות לא, ב. זח"א ריז, ב) שיאמרו שמועה בעוה"ז כשנשמתם בישיבה של מעלה, שעי"ז יהיו גרים בשני עולמים בעוה"ב ובעוה"ז. ולכן שכר הגורמים לזה, ע"י שמסייעים להפצת תורתם, היא, מדה כנגד מדה, גם כן בעוה"ב ובעוה"ז. בנפש וגוף. התורה והמצוה אף שניתנו לנשמה בגוף דוקא (שבת פח, ב), עיקר שייכותם ופעולתם הוא בנפש, שהיא רוחניית ולא בגוף החומרי. וכשפועלים בגוף הוא לשבח שיעשה היפך טבעו, בא הבעש"ט וסלל הדרך לעבודת ה' עם הגוף ובשמחה ולא ע"י שבירה וסגופים, וכנודע תורת הבעש"ט עה"פ כי תראה223חמור שונאך (שיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א הובאה בהיום יום ע' כ"ג), ונתבאר בכ"מ בתורת החסידות. ולכן כשהפצת התורה, וכמו בנדו"ד, היא בתורת החסידות, שאז הוא פועל באיש הלומד התקשרות באילנא דחייא ולא ע"י סגופים כ"א ע"י שמחה, הרי שכרו מדה כנגד מדה שכר רוחני וגם גשמי ברוב טוב גשמי ורוחני.
הפ"נ שהיו במכתבו הקודם קראתים ביום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר על הציון שלו ובטח מעורר הוא ויעורר ר"ר על מקושריו ואנ"ש בהמצטרך להם.
וע"ד מש"כ הוא בנוגע לאביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע (נעתק במכתבי להיא"צ*: עמדו הכן כו' ועיין בפי' הבעש"ט במרז"ל מדעתו ושלא מדעתו (הובא בד"ה אני לדודי הא' בס' המאמרים אידיש ספ"ב) ומרובה מדה טובה כו'.
224. . . במענה על שאלותיו; א) אם באפשרו יגמור הש"ס משניות בסיום אמירת קדיש, וליום היאצ"ט סיום על מסכת.
ב) בדבר רצונו לבקר את קבר אביו ז"ל בתוך השנה של האבלות על אמו ע"ה, ששם גם קבורתה, יעמוד ברחוק קצת מקבר אמו, והתפלות יאמר על קבר אביו ז"ל.
ג) ומה שנוהגין לומר בהמענה לשון על קברי אבות בכלל, ובעת הקמת מצבה, הנה ישאל לרבני* אנ"ש הדרים כאן על מנהגם בזה.
בברכת הצלחה בלימודו ופקודי ה' ישרים משמחי לב.
. . . ובפרט שנמצאים אנו בימים הסמוכים ליום ההילולא בעשרה לחדש אחד עשר, שאז הנשמה דבעל ההילולא עולה מעולם עליון לעולם עוד עליון יותר, וכדרז"ל אין להם מנוחה כי ילכו מחיל אל חיל,
שבמילא כל השייכים אליו נמשכים ג"כ בעלי' זו, אלא שעליהם לעשות את הכלים להעלי' ולהשתדל שתהי' בגילוי במחדו"מ. והעיקר במעשה — כי זהו העיקר, היום לעשותם.
ובפרט שממשמשים ובאים שנים אשר תאמר כו' אלו ימות המשיח* . . .
(ממכתב כ"ז טבת, תשט"ו)225שייך שם שכחה כי הוא לפני כסא כבודך, ולהעיר מהלכות ת"ת לרבינו הזקן פרק ב' סוף סעיף יו"ד.
בטח כמנהגם הטוב הנ"ל יתועדו ג"כ ביום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מנהיג הדור בהתעוררות ובקבלת החלטות טובות במחשבה דבור ומעשה בפועל בחיי היום יומים ומוסג"פ המאמר שנאמר ביום ההילולא דאשתקד שיצא זה עתה לאור שתקותי שיסייעם בהנ"ל.
בברכה להצלחה בהליכה בדרכי בעל ההילולא
אשר סלל לפנינו ואשר אשתכח עתה גם
בעלמא דין יתיר מבחיוהי
. . . ובפרט בימים אלו שקודם ההילולא שהוא יום סגולה לכל ההולכים בעקבותיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מחזיקים בדרכיו והנהגותיו ומחזיקים את המוסדות שיסד ונהג שצ"ל בהם מעלין בקדש בהתפשטות והתרחבות, אשר נעלה מכל ספק שתהי' ידם על העליונה וכפתגם כ"ק אדמו"ר האמצעי (הועתק בס' קיצורים לתניא סוף עמוד קכב) אשר פסקו בבי"ד של מעלה אשר בכל ענין של תורה יר"ש ומדות טובות תהי' יד מקושריו והולכי בעקבותיו על העליונה, והשי"ת יזכם ויצליחם לראות את זה במוחש וגם בעיני בשר בהקדם האפשרי . . .
. . . ויהי רצון מהשי"ת אשר ע"פ מה שנדבר בעת ההתועדות דיום ההילולא הרביעי מיום ההסתלקות, שאף שהיו שלש שנים ערלים ובשנה הרביעית רק בענינים של קדושה מצ"ע הנה בשנה החמישית יתוסף במחנם ובהד' אמות של כאו"א תבואתם, הן תבואת השדה והן תבואת הכרם, וכמבואר עניניהם בכמה מקומות בדא"ח ויהי' כפי סיום הכתוב אני ה' אלקיכם ופרש"י אני ה'* המבטיח על כך ונאמן לשמור הבטחתי, ואלקיכם — כחכם וחיותיכם, בכ"ז.
המחכה לבשו"ט בהקדם ומברכם בהצלחה
מופלגה בכל הנ"ל הן בענינים הכללים
והן בעניניהם הפרטים אשר הא בהא תליא
(ממכתב כ"נ שבט, תשי"ד)226ב"ה, ראש חדש שבט ה'תשט"ו.
ברוקלין, נ. י.
אגודת נשי ובנות חב")ד
סניף . . .
ה' עליהן תחיינה
אין צוזאַמענהאַנג מיט דעם יאָרצייט, הילולא־טאָג, פון דעם שווער כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, דעם צענטן שבט, הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה, ווענדע איך מיך מיט דעם פאָלגענדעם פאָרשלאַג;
איך בין זיכער, אַז עס איז איבעריג מאריך צו זיין וועגען דעם שעת הכושר ועת רצון, וואָס דער טאָג שטעלט מיט זיך פאַר פאַר אַלע אנ"ש און חסידים, וואָס, זעלבסטפאַרשטענדליך, זיינען נשי ובנות חב"ד בכלל זה.
עס זיינען באַוואוסט די האָפנונגען פון כ"ק מו"ח אדמו"ר און זיין שטרעבונג, אַז נשי ובנות חב"ד זאָלען נעמען אַן אַקטיווען אָנטייל אין דער אַרבעט פון פאַרשטאַרקען און פאַרברייטערען די חסידישע לעבענספירונג און די חסידישע ערציהונג — באַ זיך אין הויז, און אויך אין דער גאַנצער סביבה (אומגעבונג),
וואָס דאָס איז אויך געווען איינע פון די הויפּט סיבות, וואָס ער האָט, נאָך מיט פילע יאָהרען צוריק, אָנגעהייבען אַרויסגעבען שיחות און לקוטי דבורים אין אידיש דוקא,
וואָס אין זיי געפינען זיך ידיעות, אָנווייזונגען און הנהגות אויך פאַר נשי ובנות חב"ד, ענינים וועלכע זיינען אַ יסוד אין אַ חסידישען לעבן בפרט און אין אַ אידישען לעבן בכלל.
דברי צדיקים זיינען חיים וקיימים לעד — אייבינ.
וויבאַלד דאָס איז געווען זיין שטרעבונג און האָפנונג, ווירקט דאָס אויך איצטער, אַז ווען מען גרייט צו די פּאַסענדע צנורות וכלים, ווערט געגעבען פון אציבען אַ ספּעציעלע הצלחה, אַז די אַרבעט זאָל זיין מיט גרויס ערפאָלג.
דערפאַר לייג איך פאַר;
אין דעם הילולא־טאָג — עשרה בשבט — (אָדער אין אַ פּאַסענדען טאָג — נאָהענט צו דעם טאָג), זאָלען זיך אַלע חברות פון אייער סניף צוזאַמענקלייבען,
— אויך זאָל מען איינלאַדען פרויען ניט חברות, אָבער וואָס אידישקייט איז זיי נאָענט און טייער —
מען זאָל פאָרלערנען פאַר די פאַרזאַמעלטע צוגעפּאַסטע שטעלען פון די כתבים ושיחות פון כ"ק מו"ח אדמו"ר, ווי ציך דערציילען פון זיין לעבן און227מסירות נפש פאַר אידישקייט תורה ומצות, און דאָס זאָל אויסגעניצט ווערען און מיטהעלפען אין דעם הויפּט ציל פון דעם צוזאַמענקומען זיך,
אַ צוגאָב און תוספות־התעוררות און אָנשטריינגונג אין דער אַרבעט פון אגודת נשי ובנות חב"ד אויף די פערשידענע געביטען פון החזקת היהדות בכלל והפצת החסידות הדרכותי' ומנהגי' בפרט. און ספּעציעל — אין די ענינים וועלכע זיינען נוגע נשי ובנות חב"ד ביחוד, וועגען וועלכע עס איז שוין נעשריבען געוואָרען מעהרערע מאָל.
און דער אויבערשטער זאָל העלפען, אַז אַלע גוטע החלטות (באַשלוסען) זאָלן אַראָפּקומען אין אַ בפּועל — אין טאַהט זאַכען, און דאָס זאָל זיין אָן שוועריקייטן און מיט פיל הצלחה.
. . . מאשר קבלת מכתבו ממוצש"ק יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע עם הפ"נ המוסגרים בו, וכן מכתביו הקודמים, ות"ח על כתבו אודות התועדות אנ"ש, אשר בודאי ימשיך במנהג טוב זה גם להבא. ויהי רצון שיוכל להמשיך בבשורות טובות אלו, זאת אומרת שיתרבה מספר מקומות ההתועדות ויתרבה גם כן מספר המשתתפים, ובמילא יתרבה גם כן באיכות, וכידוע אשר בקדושה רבוי בכמות מביא סוף סוף גם לריבוי באיכות, ותקופתינו מסוגלת לזה, ואף שאכשר דרא בתמי' — כי אדרבה היא הנותנת, וק"ל.
ובזה גם מענה למה שכותב במכתבו אודות מי שהוא שיצא נגד הענין דהפצת דא"ח — אשר התגובה היחידית צ"ל אך ורק ע"י תוספת מרץ וכח ככל הדרוש להפצת המעינות (עד שיגיעו גם) חוצה, וסוף סוף יחדירו גם את הדומים להנ"ל, כיון שבמשך הזמן מוכרח שיעשו תשובה על מעלליהם האבודים. וכל אלו הנשמעים לי ואשר ענין הפצת המעינות יקר להם — יכולים להוכיח אשר אין שמים לב כלל לדברים שאין להם שחר, על ידי שיתחזקו ויוסיפו בהפצת המעינות. ולא ע"י תגובות באופן אחר, שאדרבא הן מבלבלים לענין ההפצה, ובפרט ע"פ המבואר שלכאו"א ימים יוצרו ולא אחד בהם והכל במדה וקצבה, וכשמשתמשים בזה לענין אחר — במילא חסר במילוי תפקידם הם, שבנוגע לצעירי אגודת חב"ד ובכלל לאנ"ש — הוא ענין ההפצה, ונכון יהי' לבם בטוח באלקים חיים, אשר תורת החסידות דא"ח היא חכמתו ורצונו יתברך, שיקוים פסק בית דין של מעלה, שבכל עניני יראת שמים תורה ומצות תהי' ידם על העליונה, וחבל על הזמן שצריך להקדישו להפצת המעינות, להתעסק בו בענינים אחרים וק"ל. ובודאי יסביר את האמור גם לחבריו שי'.
228. . . בהמשך להרמז ששמע על חודש ויום ההילולא ממש"נ ה"שבט העשירי יהי' קודש להוי'" — צירוף הוי' השייך לחדש שבט, הוא הבא בכתוב הסמוך להנ"ל; המר ימירנו והי' הוא (מ"ח סוף מס' טבת ושבט). — ענין צירוף זה מבואר בע"ח שער השמות פ"ז.
(מהכתב ס"ז שבס, תשט"ו) ב"ה, כ"א טבת ה'תשי"ז
אגודת נשי ובנות חב"ד
סניף . . .
ה' עליהן תחיינה
אין פאַרבינדונג מיט דעם יום ההילולא — יאָרצייט פון הסתלקות כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, יו"ד שבט, הבע"ל.
וויל איך אויפמערקזאַם מאַכען די סניפים פון אגודת נשי ובנות חב"ד בכלל און יעדע איינע פון די חבירות בפרט, אויף אַ פּאַסענדער צוגרייטונג צום יום הילולא,
וועלכע עס זאָל זיך אויסדריקען לויט דעם ווילען פון בעל ההילולא, אין אַ פאַרשטאַרקטער און פאַרברייטערטער אַרבעט אין די רייהען פון נשי ובנות חב"ד בפרט און נשי ישראל בכלל, אַן אַרבעט אין ענינים פון מצות ויראת שמים,
וואָס דאָס איז דער גרעסטער קורת רוח און פערגעניגען וועלכע מען קען פאַרשאַפען דער נשמה פון בעל ההילולא,
און ווי ער אַליין האָט דאָס זיינער צייט געשריבען — (נאָך דער הסתלקות פון זיין פאָטער כ"ק אדמו"ר מהורש"ב — זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע), אַז רועי ישראל לא יפרדו מעל צאן מרעיתם (אידישע פירער און גייסטיגע בעשפּייזער, שיידען זיך קיינמאָל — אַפילו נאָך זייער הסתלקות — פון די פון זיי געפירטע און געשפּייזטע שאָף).
אין צוזאַמענהאַנג דערמיט וואָס דעם יאָהר קומט אויס דער הילולאטאָג, שבת שירה פּרשת בשלח — איז דאָ בייגעלייגט אַ ערציילונג פון בעל ההילולא, אין דעם,
און איך האָף, אַז מען וועט געפינען די פּאַסענדע ערקלערונג און ווערטער אויף קלאָר מאַכען פאַר אַלע פאַרזאַמעלטע דעם מיין (כוונה) פון דעם שמועס,
229וואָס אויך דאָס וועט געוויס בייהעלפען צו דער פאַרשטאַרקונג און פאַרגרעסערונג פון אייער אַרבעט אין אַלע הינזיכטען, און השי"ת זאָל העלפען עס זאָל זיין בהצלחה.
מיט אַ וואונטש צו גוטע בשורות אין
דאָס אַלעס אויבען געזאָגטע, און אויך
אין אייערע פּערזענליכע ענינים הן
ובני ביתן שיחיו
. . . ובהיותי אתמול על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הזכרתים, והרי כיון שאין קדושה נעקרה ממקומה (עיין אגה"ק סי' ז"ך בביאור) מובן שנשיא ישראל גם בעלות נשמתו השמימה עומד הוא ומעורר ר"ר על כל השייכים אליו ועניניהם.
כיון שהיום הזה באו מדבר סיני, אחתום מענינא דיומא ובלשון הרב הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר, לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות . . .
. . . בעת רצון אזכיר את כל אלו שכותב אודותם על הציון של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וכנראה שאין מסבירים להנ"ל, אשר כשבאה הטבה ע"י שמזכירים אותם על הציון הק', פשוט שזה צריך להביאם להתעוררות יתירה וביחוד בלימוד תורתו של בעל הציון וללכת בדרכיו. ואם המתברך — בעל השפעה הוא בחוג וסביבה, מחובתו הכי מוחלטה לפרסם בכל הסביבה תורתו והדרכתו של בעל הציון, וק"ל. ויהי רצון שעכ"פ עתה יתעסקו בזה . . .
. . . בנועם קבלתי מכתבכם מאור ליום הבהיר, הוא יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בו כותבים אודות החלטתם להשרות האהבה ואחוה אמיתית ביניהם, לשמור הסדרים של הישיבה הן בכמות והן באיכות, ולהתדבר ביניהם, מזמן לזמן על דבר חיזוק הלימוד והנהגה בדרכי החסידות והחסידים.
ויהי רצון אשר זכות בעל ההילולא, אשר מסר נפשו הק' על הפצת היהדות בכלל והחסידות ועניני' ביחוד, תעמוד להם — שתהי' החלטתם בת קיימא לאורך ימים ושנים, ובאופן כמצווה בתורתנו תורת אמת — דמוסיף והולך מוסיף ואור. והרי נאמר שפת אמת תכון לעד, עאכו"כ במדת אמת, וביותר באמת לאמתו. וכמבואר בדא"ח בשלושת החילוקים דשפת אמת, אמת,230ואמת לאמתו. ואף שעליהם מוטל לעשות כל התלוי בהם בכל האמור, וכמ"ש ובחרת — דוקא — בחיים, אבל אתעדל"ת זו מביאה אתעדל"ע ובאופן בלי ערך, כמובן ממרז"ל פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם.
ויהי רצון אשר מהמכינה יעלו בעתם ובזמנם לדרגא, וישמשו דוגמא חי' להנהגת תלמיד מוסד אשר מיסודו הוא של רבותינו נשיאינו זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ובהנהלתם. ואחכה לבשו"ט מהתקדמותם והליכתם מחיל אל חיל בכל האמור . . .
. . . בנועם קבלתי מכתבו . . . בו כותב אודות משרתו בקדש, בבית הספר דאהלי יוסף יצחק ליובאַוויטש . . .
ועל גודל הענין וערך הדבר, בודאי אין צריך ביאור ואריכות, ורק באתי להדגיש — ע"פ מאמר רז"ל, שמא מילתא היא, ובפרט בהנוגע לצדיק נשיא ישראל, אשר רועה נאמן לא יעזוב צאן מרעיתו, וגם בעלותו השמימה עומד ומעורר ר"ר על כל עניניהם, ובלשון הזהר הק' מובא באגה"ק לרבנו הזקן, צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי, עאכו"כ בצדיק נשיא ישראל נשמה הכללית, אשר מקשר הוא עמו נשמות הפרטיות שהן — המקושרים אליו וההולכים בעקבותיו, ובעיקר אלו הממלאים הוראותיו באותם הענינים עליהם מסר נפשו בחיים חיותו, ואשר בהנוגע לכ"ק מו"ח אדמו"ר, ה"ז ענין החינוך עטה"ק, ודוקא מואר באור וחום החסידות ועניני'.
שמהנ"ל מובן, אשר כל השתדלות ויגיעה כדאיות הן בענין זה ובמוסד קדוש הנקרא על שמו וגורם נח"ר לנשמת הצדיק הנשיא, שעי"ז עוד מוסיף בהתעוררות ר"ר שלו על הצלחת המוסד והצלחת כל העוסקים בזה.
ומה שנראים קישוים ועניני התנגדות ולפעמים עניני התנגדות מכאלה, אשר אדרבה צריכים היו לסייע בזה בכל תוקף, ה"ז עצמו הוכחה — אשר מנסה ה' אלקיכם אתכם לדעת וגו'.
וכידוע הבחינה בזה, שכל פעולה יהתנגדות האמורה, ה"ז מסוג זה שמונע את איש הישראלי מענין של תורה ומצות והרי מקורה לא מצד ימין, ועיין היום יום כג סיון.
ויהי רצון שינצלו במילואה את ההצלחה והברכה שמשפיעים מלמעלה, ויתבסס בי"ס חב"ד זה, בתוככי שאר מוסדות הרשת ומוסדות חב"ד בכלל, ובודאי שיתוסף בברכות השי"ת כו"כ — לכאו"א מהם בגשמיות וברוחניות.
מובן וגם פשוט שכל האמור מופנה הוא לכל סגל המורים, מורות, אנשי ההנהלה וכל המסייעים ומשתדלים בענין הכי נעלה האמור — שליט"א . . .
231. . . ויהי רצון אשר כיון שהשגחה העליונה זיכתו והצליחתו והעמידתו על חלק היפה — להיות מהפועלים (פעלא דיממא, כלשון רז"ל וכביאור אדמו"ר הצ"צ) במוסדות בעל ההילולא,
שבודאי זהו מוסיף עוד יותר בהתעוררות ר"ר עליו ע"י בעל ההילולא.
יוסיף זה כו"כ בברכות השי"ת בכל המצטרך לו.
והרי ברכתו של הקב"ה שתי המעלות בה, מעלת הברכה ומעלת התפלה.
כמבואר בד"ה אמר ריב"ל כו' ואברכה מברכיך (תחלת ספר המאמרים תרכ"ט).
בברכה לקביעות בעבודת הקדש האמורה
וכהוראת רבנו הזקן, קביעות בזמן ובעיקר
— קביעות בנפש. שעי"ז פועלים הקביעות
גם בהמושפעים והמחונכים — וקבוע — לא
בטיל. ויהי רצון שגם זה יהי' בהצלחה
גדולה, ובאופן דופרצת ימה וקדמה וצפונה
ונגבה, ועד לנחלה בלי מצרים.
(ממכתב טו"ב שבט, תשי"ט) ב"ה, י"ז שבט תשי"ט
כבוד כל המשתתפים בההתועדות דיום
ההילולא, עשירי בשבט, בשנת השביעית היא
שנת השמיטה, ה'תשי"ט, בעיר בני ברק,
ה' עליהם יחיו
בנועם קראתי שמות המשתתפים בהתועדות האמורה, בשמו ושם אמו, אשר יזכרו על הציון הק' של בעל ההילולא.
והכל הולך אחר החתום, השתתפות ביום ההילולא של צדיק נשיא ישראל נשיא הדור, אשר עולה הוא ביום זה למעלה מעלה. כמבואר בכ"מ בתורת החסידות תורת דא"ח.
ומובן גם ע"פ נגלה, מזה שביום ההילולא אומרים עוד הפעם קדיש, אף שזה כמה שנים לאחרי ההסתלקות, ובמכש"כ וק"ו, שבכאו"א מישראל פוסקים לאחרי שנה לאמרו שכבר נגמר דינו, וע"כ צ"ל שאמירת קדיש זה (האריז"ל הובא בלחם הפנים ובשיורי ברכה לשו"ע יו"ד סו"ס שע"ו) הוא מפני העלי' בקדש, מלמעלה ללמעלה יותר, וכמאמר רז"ל, אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר ילכו מחיל אל חיל.
232וגופא בתר רישא אזיל, אשר כל השייכים ומקושרים אליו, בתכ"י, נמשכים אחריו בעלייתו, בקבלתם תוספת סיוע וכח מלמעלה, כמרז"ל הבא לטהר מסייעין אותו.
וידוע הדיוק (ראה לקו"ת דרושי שמע"צ פט, ד) לטהר (ולא ליטהר), שהנקודה בזה, הפעולה בהזולת — הזולת של עצמו, גוף ונה"ב שלו, והזולת כפשוטו, והרי זוהי הנקודה של עבודת החסידים.
בכבוד ובברכה לבשו"ט
מתוך שמחה וטוב לבב
. . . ויהי רצון שיבשרו טוב בעניני הפצת המעינות חוצה, באופן דמוסיף והולך, והרי זהו ג"כ תוכן הדרישה, יפוצו דוקא,
ובזה כמובן וגם פשוט, בהנוגע להכנה ליום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, נשיא דורנו,
והרי זכות הרבים מסייעתם להצלחה מופלגה בכל האמור, ביחד עם הנקודה שנמצאים אנו בשנת המאתים להסתלקות הילולא של הבעש"ט ז"ל,
ויהי רצון שגם בזה תתאחדנה שתי הנקודות, הגבוה גבוה יותר, שזהו ענין הילולא, שהנשמה עולה עוד עלי', ויומשך בהנוגע לפועל עד למטה מטה יותר, למעשה בחיי היום יומי במשך כל השנה, שרובה ימות החול דוקא, וק"ל . . .
. . . ויהי רצון שיבשר טוב בענינים הכללים והפרטים גם יחד,
ומתאים לדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בהמשך מאמרי דא"ח ליום ההילולא שלו פרק יא',
אשר מלמעלה פותחים האוצרות סגולות דהון יקר הנאסף ונקבץ כמה שנים מדור אחר דור וכו' ומבזבזים אותם ע"י פקידי החיל, בשביל החיל,
ינצלו את זה בפעולותיהם, בתוככי כללות הענין דתורה ומצותי' . . .
בקשר עם היא"צ — הילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר, שעל פי אגרת הקדש הידועה, צדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי, ותלמידי חכמים ילכו מחיל אל חיל, הרי נשמת בעל ההילולא ג"כ עולה מדרגא233לדרגא, לכן כל הענינים הקשורים אתו צריכים גם כן להתעלות מחיל אל חיל. ועל פי המבואר שישראל גוי אחד בארץ, שמייחדים כל הענינים שבארץ, גשמיות ורוחניות וסמות ואיכות, הרי גם העלי' צריכה להיות גם בכמות וגם באיכות. והתחל מפעולות בנוגע לילדים קטנים כפשוטו, קטנים בשנים, ועד פעולות לטובת קטנים באיכותם.
(ממכתב י"ד שבט ה'תשכ"א) ב"ה, עשירי בשבט
— יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר ה'תשכ"ג
— שנת ההילולא הקן של כ"ק אדמו"ר הזקן
. . . ובעמדנו ביום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל, הנה יהי רצון שיום סגולה זה ישפיע על כל אחד ואחת לפעול בכל אחד משלשת הקוים דתורה עבודה (תפלה) וגמ"ח כפי אשר הורה בעל ההילולא, פעולות חדורות אור חיות והתלהבות חסידותית.
ומובן שבפעולות אלו — נקודה הפנימית הפצת המעינות חוצה.
והרי זוהי הדרך לקיום היעוד אשר באגה"ק של כ"ק הבעש"ט אשר לכשיפוצו מעינותיך חוצה — קאתי מר דא מלכא משיחא,
במהרה בימינו אכי"ר . . . .234דאַרפן זיין „בחיים" — לעבעדיקע אידן, און אַז דער טייטש פון דעם וואָרט „זרעו" איז אויך מלשון זריעה (זייען).
דער סדר אין זריעה איז, אַז מען פאַרזייט אַ קליין קערענדל, אָבער אין דעם גיט אַריין דער אויבערשטער זיין ברכה, און פון דעם קערענדל וואַקסט אויס אַ סך תבואה קערענדלאַך, און — אויב ס'איז אַ קערענדל פון אַ בוים — אַ גרויסער בוים מיט אַ סך גוטע פרוכטן. כאָטש אַז דער קערענדל וועלכען מען האָט איינגעזייט איז אַ קליין קערענדל, פאַרנעמט אַ קליינעם אָרט און איז אויך ניט קיין צו שטאַרקער, פונדעסטוועגען, בשעת מען זייט איר איין אין גוטע ערד, מען באַגיסט עס און מען טוט אַלע אַרבעטן וועלכע מען דאַרף האָבען דערצו, דאַן איז פון דעם איין קליין קערענדל וואַקסט אַרויס תבואה, אָדער אַ גרויסער בוים מיט אַ סך פּירות, וועלכע פאַרמאָגן אין זיך אויך אַ סך קערענדלאַך.
אַזוי איז בנוגע אידן; אַפילו די וועלכע זיינען קליין — קליין אין יאָרן, צי אַפילו גרויס אין יאָרן אָבער קליין אין זייער ידיעה בנוגע תורה און אידישקייט.
וואָס אין אמת'ן איז — (אַריינטראַכטנדיק זיך אַז תורה איז ארוכה מארץ מדה גו', זי איז אומבאַגרעניצט, וואָרום זי קומט דאָך פון דעם אויבערשטן וואָס ער איז אומבאַגרעניצט, ובמילא איז דאָך) — אַפילו די ידיעה פון גאָר גרויסע לומדים גאָר קליין —
איז בשעת זיי האָרעווען אין דעם וואָס זיי ווייסן, און מען באַגיסט עס מיט יראת־שמים און חסידות'ע וואַרעמקייט, איז פון דער קליינער ידיעה וואַקסט אויס תבואה און אַ גרויסער בוים מיט פיל גוטע פרוכט.
דער אויבערשטער זאָל העלפן יעדן איינעם פון אייך, איר זאָלט אויסנוצן דעם קערענדל וועלכן איר האָט, אָנהייבענדיק פון גאָר דעם ערשטן קערענדל, וואָס דאָס איז דער נפש האלקית וואָס דער אויבערשטער האָט אַריינגעגעבן אין יעדערן, און דאַן — דאָס וואָס מען האָט געלערנט מיט אייך אין דער ישיבה — אין תורה ומצותי', איר זאָלט עס אויסנוצן אין דער פולסטער מאָס, וואָס דאַן וועט דערפון אויסוואַקסען תבואה און אַ גרויסער בוים מיט אַ סך פּירות, וואָס אמת'ע פּירות פון אַ אידן זיינען, ווי די גמרא זאָגט, מצות און תורה.
דער אויבערשטער זאָל געבן אַז אייערע עלטערן, אייערע ראשיישיבות און די הנהלה, זאָלן האָבן אַ סך נחת פון אייך, איר זאָלט זיין235ריכטיקע תלמידים בכלל, און ווי עס ווערט ערוואַרטעט פון תלמידים פון דער ישיבה תומכי־תמימים בפרט — ווי די מייסדים פון דער ישיבה — דער רבי (מהורש"ב) און דער רבי דער שווער נ"ע — האָבן געזאָגט אַז די תלמידים פון תומכי תמימים דאַרפן זיין נרות להאיר, באַלייכטן ביי זיך און אַרום זיך.
פאָרט געזונטערהייט, און לערנט בשקידה ובהתמדה נגלה און חסידות, וואָס דער לערנען וועט אויך ברענגען צו קיום המצות בהידור.
איר זאָלט אַריינטראָגען ליכטיקייט און וואַרעמקייט אין אייערע הייזער, אין דער ישיבה און אין דעם אַרום.
פאָרט געזונטערהייט.
(שיחה לצעירי תלמידי תו"ת דמאָנטריאל, י"א שבט, תשכ"ג)236ב"ה, ערב ש"ק פ' בא, ה'תשכ"ז
ברוקלין, נ. י.
צו אַלע אַנטיילנעמער אין דעם 27'טן
יערלעכן דינער פון מרכז הישיבות
תומכי־תמימים ליובאַוויטש,
דערמיט שיק איך מיין באַגריסונג און ברכה צו די חשובע עסקנים, רגעסט און אַלע אַנטיילנעמער אין דער יערלעכער חגיגה פון מרכז הישיבות תומכי־תמימים ליובאַוויטש.
י־יאָר איז די יערלעכע פייערונג באַשטימט געוואָרן אויף דעם ערשטן טאָג פון אַ וואָך וואָס האָט אַ ספּעציעלע באַדייטונג פאַר די ליובאַוויטשער מוסדות, און במילא אויך פאַר אַלע פריינט און שטיצער פון דער ליובאַוויטשער ישיבה. דאָס איז די וואָך פון יאָרצייט פון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, דער גרינדער פון די ליובאַוויטשער ישיבות אין אַמעריקע.
דער ענין פון אַ יאָרצייט איז אָפּצופרישן און פאַרשטאַרקן די פאַרבונדנקייט מיט דעם בעל־היאָרצייט דורך די ענינים פון טוב און קדושה וועלכע האָבן געהאַט אַ טיפע און אינערלעכע באַדייטונג אין לעבן פון דעם בעל־היאָרצייט בעלמא־דין. דערמיט פאַרשאַפט מען אַן אמת'ן נחת־רוח פאַר דער נשמה פון דעם, וועמענס אָנדענקונג ווערט אָפּגעהיט און געהייליגט; און גלייכצייטיג שאַפט מען זיך איין אַ גרויסן זכות דורך דעם פאַראייניגען זיך מיט דעם גייסט פון בעל־היאָרצייט, פאָרזעצנדיג זיין הייליגע אַרבעט אין אַ פאַרשטאַרקטער מאָס.
עס איז באַוואוסט וואָס פאַר אַן אָרט די ליובאַוויטשער ישיבות האָבן פאַרנומען אינם לעבן פון כ"ק מו"ח אדמו"ר, און מיט וואָס פאַר אַ מסירתנפש ער האָט זיך משתדל געווען צו פאַרזיכערן זייער עקזיסטענץ און אַנטוויקלונג. דער גרעסטער נחת־רוח וואָס מ'קען פאַרשאַפן פאַר זיין נשמה איז צו העלפן זיינע מוסדות צו דערפילן זייער אויפגאַבע אין דער מאַקסימאַלסטער מאָס, סיי אין כמות — דורך פאַרגרעסערן די מעגלעכקייט אַריינצונעמען וואָס מער תלמידים, און סיי באיכות — דורך פאַרשטאַרקן און פאַרטיפן דעם חינוך פון די תלמידים אין דעם גייסט פון תורה מיט יראתשמים און מסירת־נפש.
יעדער צוגעקומענער תלמיד אין דער ליובאַוויטשער ישיבה איז ניט נאָר אַ דערגרייכונג פאַר דעם תלמיד אַליין, נאָר אויך אַ דערגרייכונג לדורות, ווייל דורך אים ווערט אויפגעשטעלט אַ נייער אידישער דור, און מיט דער צייט — אַ תורה־טרייע אידישע היים. דערצו קומט צו די ספּעציעלע אייגנשאַפט פון דער ליובאַוויטשער שיטה אין חינוך — איינצופלאַנצן אין די237תלמידים אַ טיפן געפיל פון פאַראַנטוואָרטלעכקייט און מסיר־נפש פאַר אַ צווייטן אידן, אין איינקלאַנג מיט דעם כלל גדול בתורה — ואהבת לרעך כמוך, אַלס אַ יסוד אין טא־טעגלעכן לעבן.
איך האָף, אַז יעדער איינער און איינע פון די אַנטיילנעמער, און די פריינד פון דער ליובאַוויטשער ישיבה בכלל, וועלן מאַכן אַ ספּעציעלע אָנשטרענגונג צו פאַרזיכערן דעם דערפאָלג פון דעם הי־יאָריגען דינער אין אַלע הינזיכטן, און דער זכות פון דעם בעל־היאָרצייט, מייסד הישיבה, וועט אַלעמען זיכער ביישטיין להתברך מאבינו שבשמים, מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, בגשמיות וברוחניות גם יחד.
בכבוד ובברכה להצלחה מופלגה
ולבשורות טובות
ב"ה, ערב ש"ק פ' בא אל פרעה, ה'תשכ"ט
ברוקלין, נ. י.
. . . ובעמדנו ימים ספורים לפני יום העשירי בשבט, יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר ונשען על מחז"ל אין מזרזין אלא המזורזין,
הנני לעורר ע"ד התחזקות והוספה בהליכה בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו
במעשה בפועל בשלשת הדברים (הקווין) שעליהם העולם עומד — כולל העולם קטן זה האדם — תורה ועבודה (תפלה) וגמ"ח,
ביחד עם התשובה — שאז המעשים טובים ומאירים,
238ובלשון הרמב"ם שאז מקבלין אותן (המצות שעושה) בנחת ושמחה כו' ולא עוד אלא שמתאוים להם,
שגם התשובה צ"ל בכאו"א וכמחז"ל להיות כל ימיו בתשובה (עילאה), להוציא ולהעלות נפשו האלקית מגלותה להשיבה אל בית אבי' (כל ימיו בחיים חיתו בעוה"ז) שתהא כלולה ומיוחדת בו ית' ע"י שישים כל מגמתו וחפצו בתורה ומצות,
כי המעש"ט שעושה משיבין (נפשו שהיא) חלק ה' למקורא ושרשא דכל עלמין,
זאת בעבודת ה' במילי דשמיא ובמלי דעלמא ידועים דברי נשיאנו בעל ההילולא אשר מסוגל הוא היום הזה להתקשר בעץ החיים כו' להושע) בבני חיי ומזוני רויחי.
בברכת הצלחה ולהתועדויות פעילות בתורה
ועבודה וגמ"ח ובאופן דגדל והולך
239תקותי חזקה אשר ככל ימי זכרון בחיי עם ישראל, אשר התכלית היא להמשיך מענינא דיומא בכל ימות השנה במעשה בפועל, כי מעשה עיקר,
כן יום זכרון וסגולה זה יעורר ויחזק בלב כל אחד ואחד מאתנו בתוככי כלל ישראל הרצון והמרץ ללכת בדרכיו של בעל ההילולא כפי אשר הורנו, ולהמשיך בפעולותיו בחיזוק התורה והיהדות בלי פשרות בחיי היום יום, פעולות חדורות אהבת ה' אהבת התורה ואהבת ישראל שכולי חד, לקרב לבות אחינו בני ישראל לאבינו שבשמים — בכלל, ובפרט על ידי ביסוס והרחבת המוסדות אשר יסד והמתנהלים ברוחו.
ויהי רצון אשר כל אחד ואחת יעשה בזה מתוך ניצול מלא של כל הכוחות והכשרונות והאפשרויות, באור ותיות חסידותיים, בשמחה ובטוב לבב, ובאופן דמוסיף והולך.
וזכות בעל ההילולא מסייעתם להצליח בכל האמור ולהמשיך ברכה והצלחה בכל המצטרך להם ולבני ביתם שיחיו, עד נזכה כולנו יחד לקבל פני משיח צדקנו בעגלא דידן.
בכבוד ובברכה להצלחה מופלגה
ולבשורות טובות בכל האמור
ברוקלין, נ. י.
אל התלמידים
ואל התלמידות
כתה ז' . . .
ה' עליהם יחיו
בנועם קבלתי המכתבים שלכם, ורוב תודות לכל אחד ואחת מכם בעד האיחולים והברכות לקראת י' שבט, יום השנה הכ"ה להסתלקות כ"ק מו"ח אדמו"ר והמשך פעולותיו.
וכבר נאמר בתורתנו הקדושה, בהבטחת הקב"ה לאברהם אבינו „ואברכה מברכיך", שכל המברך יהודי מתברך מאת ה' מקור הברכות.
בראותי התענינות שלכם ביהדות המסורתית ובתורתנו הנקראת תורת חיים, כלומר הוראה בחיי היום־יום לחיים ראויים לשמם, ובמצותי' עליהן נאמר וחי בהם, רצוני לקוות שאתם מתרגמים התענינות זו במעשה בפועל בהתנהגתכם היומיומית. ואם אפילו לפעמים נראה שלא קל הדבר, אבל כיון שהמצוות ניתנו מבורא האדם, בודאי שבכח כל אחד ואחת שהגיעו לגיל מצוות לקיים אותן. שהרי אפילו בשר ודם שיש לו מח בקדקדו — לא מעמיס תפקיד על מישהו שיודע בו שלא יכול למלא אותו.
240ובנוגע לכם עוד נקודה, שהנוער מלא כח עלומים ואינו מפחד מפני קושיים, ואדרבה שמח לקראת אתגר, שעל ידי כך יכול לנצל כל כוחותיו, לרבות כוחות פנימיים.
ובפרט שזכיתם להיות בארץ הקדש, עלי' נאמר בתורה שהיא „ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", והרי זה מוסיף כח וגם זכות.
ויהי רצון שתצליחו ללכת מחיל אל חיל בכל האמור . . .
. . . בנועם נתקבלה הידיעה מהחלטתם הטובה בל"נ ללמוד עד י"א ניסן הבע"ל כ"ה פרקי משניות בעל־פה, בקשר עם שנת הכ"ה להסתלקותהילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר והמשך פעולותיו.
וכיון שאין לך דבר העומד בפני הרצון בודאי יקיימו אשר קבלו עליהם בשמחה, ולא עוד אלא שזה יעורר החשק והרצון ללכת מחיל אל חיל בלימוד התורה וקיום מצותי' בהידור, כידוע מאמר חכמינו ז"ל, מי שיש לו מנה רוצה מאתים, מאתים רוצה ארבע מאות. ואם בענינים גשמיים כך, על אחת כמה וכמה בענינים הנצחיים דתורה ומצותי', אשר הם חיינו ואורך ימינו.
(מהכתב ערב פורים ה'תשל"ח) כ"ה. נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לשלוח לאנ"ש אי'
ככל מרחכי תבל לקראת יום ההילולא יו"ד שבט, ה'תשל"נג
שבת שלום והילולא והתועדויות פעילות והמשכם ופירותיהם טובות לשמים ולבריות בכל הימים שלאחריהם ובהצלחה רבה ועד שכמופת יהיו לרבים.
בברכה
מנחם שניאורסאחן241בם"ד. נוסח המכרק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לשלוח לאנ"ש שי'
ככל מרחכי תכל לקראת יום ההילולא (ש"ק) יו"ר שכט, תשל"ד.
שבת שלום והילולא והתועדויות פעילות והמשכם ופירותיהם טובות לשמים ולבריות בכל הימים שלאחריהם ועד שיקויים היעוד ובני ישראל יוצאים ביד רמה בגאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ. בברכה