הוספות - שיחות ומכתבים טז

319ונעוץ סופן בתחלתן, אשר בחשך הלילה, ניתן הציווי (שזהו גם נתינת כח, כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו) לקרות את שמע בערבין — להמליכו למעלה ולמטה ולד' רוחות. והכח ע"ז — מאימתי, וכפי' רבנו הזקן בשם המלאך; מאימתי — מאימה ויראה, יראת הרוממות, יראה עילאה (בחי' החכמה) ועד למטה מטה — יראת העונש יראה תתאה, מראשיכם שבטיכם ועד לחוטב עציך ושואב מימיך.

ויהי רצון אשר למרות ליל הגלות חשך כפול ומכופל, יקיים כאו"א את קריאת (והמשכת) שמע גו'*) אחד (עיין זהר חלק ב' קטו' ב דקריאת שמע לית לה פדיון על ידי אחר. והאריכו בזה באחרונים) עדי יהפך חשוכא לנהורא ולילה כיום יאיר.

בכבוד ובברכת כוח"ט לכאו"א מהמשתתפים

בלימוד האמור שליט"א

320ומה שנענשו נו"א במיתה — י"ל דימי המילואים שאני. ועיי"ש המשל בזח"ג ה, ב. וגם הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כו'. ולהעיר מתיב"ע ריש אחרי ; בנוי דאהרן כהניא רברביא . . .

(ממכתב כ"ו אדר ה'תש"י)

. . . ע"פ מרז"ל בפטפטייא דאורייתא: כדעת הרמב"ם (סהמ"צ מל"ת שמז) דואל אשת עמיתך גו' אזהרה לאיש בלבד — כ"כ גם בסמ"ג ל"ת צז. (וכנראה בס' יראים בסרי"ד ג"כ צ"ל: הזהיר צורנו על הנואף — ולא „הניאוף" כבדפוסים). ובחינוך מצוה לה „וכפל זה הלאו" ובמנ"ח שם „מתרין בו מלאו זה דכאן או מלאו דואל" — עפ"ז חסר הביאור שהיינו דוקא בנוגע לאיש.

מדברי הרמב"ן (אחרי יח, כ): ואפשר שאמר כו' טעם האיסור — צע"ג אם יש ללמוד מזה בנוגע להלכה, שהרי: א) מסיים שאין טעם זה נוגע להלכה (לעונש). ב) חוזר בו וכותב: והנכון בעיני כי בעבור כו' (ולא כתב; ועוד יש לומר, או כיו"ב). ג) חותם שם; ורבותינו דרשו — שכוונתו לרבותינו בהלכה שבתורה.

(ממכתב ב' סיון ה'תשכ"ה)