הוספות - שיחות ומכתבים ד

199וועט ווייטער אָנפירען אייער אַרבעט. און נאָך מיט מער איבערגעגעבענהייט און מסירת נפש.

(ממכתב כ"ו שבת, תשס"ז)

. . . החילוק מבואר בין יאור לי ואני עשיתי (את היאור), ואני עשיתני (גם את עצמי ופשיטא דאת היאור), ולכן בענין העונש נאמר (יחזקאל כט, ט) ואני עשיתי, כי גם זה די להענש קשה. וכשמתארים רע דמצרים בעומקו, נאמר (שם כט, ג) ואני עשיתני. — ובתניא פכ"ב צ"ע כי הוא מורכב משני הפסוקים^*. ובקונטרס ומעין מ"ג פ"ב צ"ל כמו שהוא בתניא — כן הוא בגכתי"ק אדנ"ע. ובנדפס הוא טה"ד, ובמ"מ שם . . .

(ממכתב יו"ד אייר תש"י)

200און וויסענדיג, אַז מחר חודש, און אַז דער מחר חודש איז תלוי במעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות, אַז דורך דער עבודה שבזמן הגלות דוקא, וועט מען צוקומען צו די גילויים פון ימות המשיח, גיט דאָס אַ גישמאַקייט און אַ גרינגערקייט אין דער עבודה שבזמן הגלות.

וואָרום דוקא דורך דער עבודה איצטער, וועט מען צוקומען צו דעם ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, וואָס מאד איז אותיות אדם, אָבער אין אַן אַנדער צירוף, ד. ה. אַז עס איז נאָך העכער פון אדם הראשון, כמבואר בדא"ח, און צו דעם קומט מען צו דורך דער עבודה דעכשיו דוקא,

אַז מען ווערט אַלץ נעהענטער צום בעתה און צום אחישנה,

אַז במהרה בימינו, וועט זיין די גאולה שלימה דורך עבדי הנ"ל, דורך משיח'ן, און עס וועט זיין בגלוי די דירה בתחתונים לו ית'.

(משיחת ש"ק מברכים אדר, תשס"ז)

. . . במה שמעיר בהוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר (אשר בלוח היום יום בהנוגע להתחלת הנחת תפילין שלא כתוב בדיוק כמה זמן יניחם בלא ברכה, ומהו הטעם בכלל לההתחלה בלא ברכה.

יש לומר כפשוטו, שהוא עד שיתרגל הדיק היטב לדייק בהנחתן שתהי' מתאימה למצותה, שבלא"ה ה"ז ברכה לבטלה. וכיון שלא הכל שוין בזה, לכן לא הוקבע בדיוק זמן ההנחה בלא ברכה.

(ממכתב ו' מ"ח תשי"ז)201לשעבד הלב והמוח, שהם המושלים באדם בכל עניניו במחשבה דבור ומעשה, וק"ל.

ובטח כמה אופנים לתקן האמור, ומהם שיערוך המוסד סעודה משותפת לכמה נערים בבת אחת, כל אלו שבודאי הגיעו לגיל מצות, ואלו שבספק אבל נוטה יותר לחיוב וק"ל, באם יתנו איזה מתנות, כמובן לפי יכולת ואפשרות הקופה, בטח שלא יהי'^* קישוים בהאמור.

ואפשר שכדאי לעורר את צעירי אגודת חב"ד, אשר בביקורים במושבות וכו' יעוררו אחב"י הספרדים על האמור.

בודאי יתבוננו על האמור בשימת לב כראוי, ויודיעו מהתוצאות בזה.

(ממכתב כ"ד שבט תשי"ט)

. . . להודעתו מהכנס נכדו בקרוב לעול מצות, ואשר התחיל להניח תפילין חדש לפני זה — יהי רצון שיקבל עליו עול תורה ועול מצות בשלימות, ויגדל להיות חסיד (בדוקא) ירא שמים ולמדן . . .

תמהתי במ"ש הוא שהיום ז.א. כ"ה אד"ר התחיל נכדו להניח תפילין, ובכ"ה אד"ש נעשה בן יג' שנה, כי אף שכתוב בהגהות הרמ"א (או"ח סי' נ"ה) שנעשה — בשנה מעוברת — בן יג' שנה באדר שני, הנה לבד שהר"ש הלוי חולק ע"ז אלא שלא נפסקה הלכה כמותו שמובן שזהו לחומרא [ואפשר גם לקולא במקום שיש עכ"פ חשש איזה שהוא], משא"כ בהנוגע להנחת תפילין, שבלא"ה הובא במג"א להניח שני חדשים לפני זה, ומובא בהיום יום שמנהגנו הוא להתחיל בשני חדשים קודם. ואפילו לפ"ד הרמ"א להתחיל להניח ביום הבר מצוה (שאין אנו נוהגים כזה כלל כנ"ל) עכ"פ כדאי להתחיל להניח חודש ויום א' לפני זה וכמובא באורחות חיים להרה"צ מספינקא סי' ל"ז.

(ממכתב נ' אד"ש תשי"ז)

. . . במ"ש אודות מצבו הרוחני, שלא דתי הוא, וכותב הסבות לזה, עד שאפי' בהנחת תפילין אינו זהיר, וכלשונו במכתבו — אין לו זמן להניח תפילין כי טרוד הוא וכו' — והנה בהתבוננות אפי' קלה, יראה עד כמה תוכן מכתבו סותר מסופו לתחלתו, שהרי הנחת התפילין מצוה היא מבורא העולם ומנהיגו והבטיח שכר רב וברכה רבה בעד קיום מצוה זו, ובה בשעה שבהתחלת מכתבו מתאר עד כמה זקוק הוא לברכה לתוספת הצלחה, כותב בהמשך לזה שאינו מקיים את המצוה העקרית ששכרה ברכות בורא עולם בהמצטרך לאדם, ולא עוד אלא שמבאר שאין לו זמן לקיום המצוה כי טרוד הוא במסחרו, והרי זה כאלו כותב שאינו יכול לעסוק בענין של פרנסה, מפני שטרוד הוא מזה שאין לו פרנסה.

202והנה מה שלא תהיינה הסבות לזה (שעד עתה לא נהג בנוהג יהודי דתי) אין זה מצדיק כלל ההנהגה מכאן ולהבא. ופשוט שתוצאות ההנהגה, ז. א. הגרעון בברכות השי"ת והצלחה בחיים — במקומן עומדת. שלכן לכל לראש צריך תומ"י להתנהג מתאים לדרישת תורתינו תורת־חיים — בחיי היום יומיים, הוא וזוגתו שתחי' ולהיות חזק בבטחון בבורא העולם ומנהיגו מתאים למה שאומר בתורתו; אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו וגו' ונתתי גשמיכם ונו' ככל הברכות המנויות בפרשה. וע"פ האמור לעיל מובן, שתיכף ומיד עליו להתחיל בהנחת תפילין בכל יום חול, ומובן שהתפילין צריכות להיות בדוקות שידעו שכשרות הן.

(ממכתב נ' אייר, תשי"ח)

. . . בנועם קבלתי מכתבו בו כותב איך הכיר חסדי ה' וראה גודל הנסים וכולי, ואשר תיכף ביטא את הכרתו זו במעשה בפועל, קיום מצות השם יתברך, מצות הנחת תפילין, והחלטתו לעלות בקדש בדרך העולה בית א־

ויהי רצון שתקוים בו הבטחת חכמינו ז"ל מצוה גוררת מצוה, שתהי' הנהגתו היום־יומית הולכת ומתאימה יותר ויותר לתורתנו תורת חיים ומצותי' עליהן נאמר וחי בהם. והרי תמיד יש מקום להטבה בכל עניני טוב וקדושה, שאין־סופיים הם כיון שמקורם מהאין־סוף יתברך ויתעלה.

והרי כעת קל הדבר יותר בעמדו תחת רושם המאורעות והנסים, (מלשון אשא נס על ההרים) מעלה את האדם בהתעוררות ואצילות רוח להכיר נפלאות הבורא והשגחתו הפרטית. ואדם שהוא בר שכל מוכרח לבוא לידי מסקנה מיידית שאם השי"ת הוא בעל הבית בעולמו בשעת הנס, הרי בודאי שהוא בעל הבית גם למחר ומחרתים ולאחר זמן. שזה מחייב את האדם לקיים מצוות הבורא ית'. ואם בעבר הי' מה שהי', אבל מכאן ולהבא צריך להיות סדר חיים בהתאמה לציווי ה' ובשמחה וטוב לבב. ואף על פי שלפעמים נראה שיש קושיים, אבל בהחלטה בתוקף המתאים — רואים שהקושיים ברובם מדומים או על כל פנים קלים יותר משנראו, ובכל אופן כדאי וכדאי להתגבר עליהם.

ובודאי יעמוד בקישור עם אותם מחבריו שהשפיעו עליו לטובה ואשר גם להבא בודאי שיהיו מוכנים לעזור לו ככל האפשר. השי"ת ימלא משאלות לבבו לטובה בגשמיות וברוחניות גם יחד . . .

(ממכתב כ"ב תמוז, ה'תשכ"ז)

. . . בנועם ובשמחה רבה קבלתי מכתב הרב . . אודות ביקורו אצלם בקשר עם מבצע הנעלה, „מבצע תפילין", וההתרשמות שלו מהסבר פנים יפות בו קדמו פניו, והשתתפותם, וכולי.

203ויהי רצון אשר זכות מצוה זו, שסגולה מיוחדת לה, כמו שנאמר „וראו כל עמי הארץ כי שם ה' (בפרשיות שבתפילין) נקרא עליך ויראו ממך", תעמוד להם לתוספת הצלחה בעבודתם החשובה והאחראית לבסס ולחזק המשטר והסדר בכל המקומות המסורים לפיקוח שלהם.

ויתברכו בכל עניניהם הפרטיים.

שהרי עוד סגולה עקרית וזכות מיוחדת במצוה האמורה, אשר כל המניח תפילין מאריך ימים, אריכות בכמות וגם באיכות.

והקדוש ברוך הוא — המשתבח בעמו ישראל ואומר „אתם עשיתוני חטיבה אחת (ציור ודבר הניכר שאין כמותו) בעולם, שנאמר שמע ישראל ה' *) אלוקינו ה' אחד (מהפסוקים העיקריים בפרשת תפילין), ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (פסוק הכתוב בתפילין של הקדוש ברוך הוא) —

יברך את כל אחד ואחד מהם ואת בני ביתם שיחיו בשנה טובה ומתוקה, כולל ללכת מחיל אל חיל בכל עניני תורתנו, תורת חיים, ומצותי' עליהן נאמר וחי בהם, מתוך שמחה וטוב לבב . . .

(ממכתב מוצאי שבת־קודש, ח"י אלול, ה'תשכ"ז)

. . . יהי רצון אשר בקרוב ממש יבשר טוב בטוב הנראה והנגלה בכל הענינים שכותב, ובענין העקרי שימלא השי"ת, בורא העולם ומנהיגו, משאלות לבבו ולבב כל או"א לטובה, בלשון הכתוב בתורתו תורת חיים ותורת אמת: ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד גו' וחרב לא תעבור בארצכם . . ונתתי משכני בתוככם גו' והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם . . ואולך אתכם קוממיות (פ' בחוקותי תלכו,ו־

וגדול זכות כל אחד המגין על ארצנו הק' ועל עמנו הק' — למהר קיום ברכה זו ובאופן הכי טוב, וכמו שנאמר: כי הוי' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך והי' מחניך קדוש (תצא כג, טו),

ובפרט על ידי גודל בטחונם בהוי' מקוה ישראל ומושיעו כו' ולא יירא ולא יפחד כו' שנאמר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם (רמב"ם הלכות מלכים סוף פ"ז, עיי"ש באריכות),

וכמדובר כמה פעמים, סגולה מיוחדת בזה למצות תפלין, תפלין של יד (כנגד הלב) ותפלין של ראש, שתוכנם הרוחני לשעבד לבו (הרגש שלו) ו(שכלו שב)ראשו לה' מצוה המצוות בכלל ומצות תפלין בפרט, וזה ממשיך ברכת ה' במעשה ידיו ובשכלו (בראשו)

204ובנוגע לאנשי מלחמה במיוחד — נצחון במלחמה (כמבואר בהלכות קטנות הל' תפלין להרא"ש סי' ט"ו).

(המכתב ל' תשרי תשל"ד)

. . . במש"כ שראה (בהוספות לשו"ע) שציינתי אני מקור „לד' אדמו"ר בסידור שבפה"ב עובר בכל יום ויום בעשה מתניא רבתי. וכ"כ בשער הכולל" — והנה הנ"ל אינו ממני, כ"א הועתק משה"כ (כמצויין שם).

הרשום אצלי בזה מזמן רב (ואיני זוכר עתה ההשתלשלות בזה והספרים אינם עתה תח"י); הובאו והאריך בזה בשו"ת אמרי יושר ח"ב להר' מאיר אריק. — ודלא כרש"ש מנחות סו, א. — וכ"כ לבוש באו"ח סתקנ"א. והקשה ע"ז בשו"ת מהר"מ שיק או"ח רפ"ז מקידושין כט, ב. ועיין אבני נזר או"ח ח"ב סתנ"ט. יו"ד ח"ב סשצ"ה. דברי מלכיאל או"ח סי' יז. פרי השדה ח"ב טז. מנחות פתים או"ח רמ"ט . . .

(ממכתב ה' אלול, תשכ"ח)

יו"ד שבט

. . . כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, אין איינעם פון זיינע בריף * וועגען דער הסתלקות פון זיין פאָטער שרייבט ער, אַז צדיקים מגיני ארץ איז אפילו נאָך הסתלקות „הנה לא זה בלבד שלא יפרדו מעל צאן מרעיתם, הנה עוד זאת מתרפסים להדום כסא מרום להתייצב לפני הוד א־ל רם ונשא להגן על עם ישורון".

דאָס זעלבע איז ריכטיג אויך בנוגע כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבנ"מ זי"ע הכ"מ.

מיר אָבער, פון אונזער זייט, דאַרפען אָנהאַלטען און שטאַרקען אונזער התקשרות און פאַרבונד מיט עם ביתר שאת ויתר עז, דורך דעם וואָס לערנענדיג די מאמרים שיחות ומכתבים און פאַרטיפענדיג זיך אין די הוראות וואָס געפינען זיך אין זיי, ווי אויך אין די הוראות פרטיות וואָס מען האָט באַקומען, וועלען מיר גיין „בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נצח סלה ועד"

(ממכתב חי שבט, השי"ת)