(שהרי רק מספר מועט ביותר מהשאלות ששאלו חכמי או"ה את חכמי ישראל מפורש זה בתורה).
ו. ויש להוסיף ע"ד הרמז והסוד:
בשם "אריוס" — כלולות אותיות "אור", ואיתא בזהרמב ש"אור" קאי על חכמה, ועפ"ז יש לומר, שענינו של "אריוס" הי' — חכמה דלעומת זהמג (כידוע ד"זה לעומת זה עשה האלקים"מד, שכנגד ענין של קדושה יש דוגמתו ב"לעומת זה").
וזהו "ששאל אריוס את ר' יוסי" — ש"חכמה" דלעו"ז "שואלת" מהו גודל העילוי ב"נבונים", עד כ"כ, שאף שידע הקב"ה ש"נבונים לא אשכח", מ"מ דרש שתהי' אצל שופטי ישראל גם מעלה זו?
ועל זה ענה רבי יוסי — שזוהי בינה דקדושה, כנ"ל, כשהיא בתכלית השלימות של "מבין דבר מתוך דבר", שדוקא בה יש ענין החידוש — "כשולחני תגר".
ויש לקשר זה עם הזמן שקוראים פרשת דברים — שבת חזון (ולפי קביעות שנה זו — בתשעה באב שחל בשבת ונדחה):
ידוע ש"איכה אשא לבדי" הוא ע"ד ומעין הענין ד"איכה ישבה בדד"מה (וזהו הרמז דשבת חזון, השבת שלפני תשעה באב, בפרשת השבוע). וכיון שהענין ד"הבו לכם אנשים חכמים ונבונים גו' ואשימם בראשיכם" בא לתקן המצב ד"איכה אשא לבדי", מובן מזה, שבפנימיות הענינים הרי זה מרמז על ביטולה של גלות ("איכה ישבה בדד") ע"י מינוי השופטים.
ויש לומר הביאור בזה:
אחד מהענינים העיקריים שיתחדשו בעתמו הגאולה האמיתית והשלימה הוא — שאז "ירחיב ה"א את גבולך"מז, כיבוש ג' ארצות קיני קניזי וקדמונימח. ומבואר בספריםמט ההפרש ברוחניות בין כיבוש ז' ארצות (שנכבשו בעת כיבוש ראשון ושני) וכיבוש ג' ארצות דלעתיד לבא — שז' אומות הם כנגד ז' מדות דלעו"ז, וג' ארצות שיכבשו לעתיד לבא הם כנגד המוחין דלעו"ז שנחלקו לשלש, חכמה בינה דעת.