יש מקומות נוהגין לגמור את ה"הלל" בציבור בברכה תחילה וסוף בלילה הראשון של פסח אחר תפילת ערבית, וכן בלילה השני של גליות (שו"ע אדמו"ר תפז, ח) - וכן מנהגנו (על-פי סידור אדמו"ר. ואע"פ שבשו"ע שם כתב אדמו"ר כדברי הרמ"א, שאין נוהגין כן במדינות אלו)
וכך סיפר הרה"ג ר"מ שפירא מלובלין זצ"ל: בעת ההתחלה של דרך החסידות, נזדמן הדבר שאדמו"ר בעל ה'תניא' היה על חג-הפסח בווילנא. שום איש לא הכירו, רק אנ"ש. כמובן התפלל עם כל הקהל יחד, ואחר תפילת ערבית הסתגרו את עצמם החסידים בבית-הכנסת שם, ואמרו את ה"הלל" בשמחה רבה.. למחרת נעשה על-ידי השמש דשם מהומה גדולה על העוון הנורא של החסידים, והמרא-דאתרא צווח עליהם בקול: איך עשיתם דבר כזה נגד הרמ"א שכותב בפירוש: "ואנו איננו נוהגים לומר הלל"?! אל יחרה אפך אדוני מרא-דאתרא - השיבו "הרב" מלאדי, וכי מר היה נוכח וראה שהרמ"א ז"ל דפק על השולחן בעת שכתב את המלים "ואנו איננו נוהגים"? אולי כתבם הרמ"א בנחת, ברצותו לומר: לדאבוננו, אין לנו המנהג הנאה הזה... א
(ס' זכרון-מאיר, נ.י. תשי"ד, עמ' נב. סיפור נוסף על חסידי וילנא שאמרו "הלל" בליל פסח, ראה בס' שמועות-וסיפורים, א, עמ' קעג).
מנהג אמירת ה"הלל" בברכה בליל פסח מקובל אצל כל החסידים. וראה בשו"ת צפנת-פענח (דווינסק, ב, סי' ח): ובמחילת כבוד הראשונים נטו בזה לגמרי, רק האנ"ש שי' נצנצה בהם רוח-הקודש וכו'. ובלקוטי-מהרי"ח (יא, ב) כתב, שבכמה מקומות במדינתם נוהגים כך גם ההולכים בנוסח אשכנז, כגון המהר"מ א"ש ככתוב בס' זכרון-יהודה. ובס' בית-ישראל השלם (מנהגי מאטערסדארף, עמ' קלב): בליל ראשון של פסח, לאחר תפילת ערבית, היו הולכים מבית-הכנסת לבית-המדרש ואומרים שם את ה"הלל". בליל שני לא אמרו "הלל". ובס' שאול-בחיר-ה' (עמ' ריט): בבית-מדרשו של רבינו [ר' שאול בראך] אמרו "הלל" בלילי פסח אחרי תפילת מעריב. וראה עוד בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' שכה), נטעי-גבריאל (ב, עמ' רח). הרה"ק ר"א מטשכנוב נהג בתפילתו כנוסח אשכנז, אך בלילות הראשונים של פסח הנהיג לומר בבית-המדרש "הלל" שלם בברכה תחילה וסוף (הגדת ברכת-אברהם). אך הרה"ק מבוטשאטש נהג בברכה שלפני "הלל" זה ושלאחריו, לומר את השם בלשון ארמי, ובמקום תיבת "אלקינו" אמר "ריבוננא" (ברכת-אברהם, עמ' קסט).
בבתי המדרש שנוסדו על-ידי תלמידי הגר"א בעלותם לא"י, הנהיגו לומר "הלל" בבית הכנסת בליל פסח (ס' הגאון החסיד מוילנא, עמ' קב, הע' 30).