ביאור זאת חקת התורה
תשס13
השכל דהיינו מחשבת שכל שחושב השכל ולא האותיות ומ"מ ודאי יש בחי' אותיות במחשבה זו שהרי א"א להיות כלל גילוי השכל אפילו במוח האדם עצמו בלי אותיות רק שהאותיות כלולי' בתוך השכל ממש ואינו מרגיש כלל האותיות בפני עצמן כי המוח מלא רק בטרדת עומק ההשכלה לבד והאותיות כלולי' וטפלים ובטלים לגמרי לגבי השכל. והנה אח"כ כשחושב איך לדבר שכל זה זהו בחי' מחשבה תתאה, והוא ירידת המדרגה שאז נרגשי' האותיות המחשבה שנעשי' בחי' מהות אותיות ממש, ולא כמו שהיו קודם במחשבה עילאה שהי' רק מהות שכל, אבל עכשיו כשחושב איך לדבר הרי חושב איך לומר השכל באותיות. נמצא נגלמו מהות אותיות ממש במחשבה ואע"פ שהן דבר א' עם השכל כי התהוות אותיות המחשבה הוא מתמצית וסוף מהות השכל, וגם כשחושב איך לדבר הרי גם עצמות השכל ממש מלובש ומתגלה בתוך האותיות שהרי מחשבה זו היא איך לדבר השכל ממש, מ"מ הנה לגבי גילוי השכל כמו שהי' במחשבה עילאה, נחשב זה לחושך וירידה גדולה כו'.
והנה כמו שהוא למטה באדם שיש אותיות הדבור ואותיות המחשבה, כך הוא ג"כ למעלה בכל עולם ועולם וכמ"ש וקרא זה אל זה ואמר קדוש כו', וכן הוא עד רום המעלות דהיינו שיש אותיות גם בלמעלה מהחכמה כו' וזהו ג"כ ענין האותיות רל"א שערים הנז' בס"י והם בחי' אותיות שבטהירו עילאה והתהוות אותיות אלו הוא מסוף ובחי' תחתונה דהארת האור א"ס כהדין קמצא דלבושא מיני' ובי', ועד"מ אותיות השכל שנמשכי' מסוף ובחי' אחרונה שבשכל עצמו. והנה פי' בריש הורמנתא דמלכא היינו התחלת ההמשכה להיות אצי' העולמות ע"ד כשעלה ברצונו ית' לברוא העולם כו' והוא עד"מ באדם כשחושב איך לדבר ולהשפיע השכל לזולתו ע"י הדבור, אשר לגבי עצמיות השכל שבאדם נק' זה בשם מחשבה תתאה שאז נחשך קצת אור השכל ונרגש האותיות כו', כך למעלה עד"מ להבדיל כו' נק' גליף גליפו בטהירו עילאה שהוא כביכול בחי' חקיקת האותיות הרל"א שערים שעם היות האותיות הם מבחי' האור דטהירו עילאה כנ"ל מ"מ לגבי אור הטהירו עילאה ממש כמו שהוא למעלה מבחי' אותיות נק' זה מה שנמשך בחי' אותיות בשם חשך ממש כו' דעם היות שהאותיות הן גלוי אור הטהירו ממש מ"מ נק' זה חשך לגבי בחי' האור כמו שהוא עדיין למעלה מבחי' אותיות כו', אך מ"מ נק' בשם גליף גליפו אותיות החקיקה שהן מיני' וביה ממש וכמו שמהות אותיות המחשבה הן מבחי' אחרונה של השכל ממש, משא"כ התלבשות השכל באותיות הדבור ה"ז התלבשות בדבר שחוץ מהשכל שהרי מהות אותיות הדבור הן נמשכי' מהקול הנמשך מהבל הלב שהוא גשמי כו' ולא כמו אותיות המחשבה שהן מיני' וביה ממש. וכך התלבשות אור א"ס בחו"ב נמשל עד"מ לאותיות הדבור בראשית נמי מאמר הוא כו'. והנה מה שאמרנו דאותיות החקיקה הוא כמו עד"מ שחושב איך לדבר שזהו מחשבה תתאה, הנה באמת זה אינו רק כדי להבין ענין מ"ש שע"י החקיקה נחשך האור קצת שזה מובן ומצוייר ע"פ משל זה דערך מחשבה תתאה לגבי
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Work
- Or HaTorah
- Volume
- במדבר כרך ג
- Id
- rh-jye6p1y2
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.