בחנוכת המשכן, אלא עוד זאת, שחלקו גדול משלהם, כי הוא חינך את המנורה (כמשנ"ת במ"א באורךכג, שזוהי כוונת רש"י כאן במ"ש "שאתה מדליק ומטיב את הנרות", שאין כוונתו בזה רק שלאהרן ניתנה הזכות של הדלקת והטבת הנרות, אלא שבזה יש לאהרן חלק גם בחנוכת המשכן, כי הוא חינך את המנורה).
וצ"ב, דהרי כשם שאהרן חינך את המנורה, כמו כן חינכו הנשיאים את המזבח (כמפורש בקראכד, שקרבנות הנשיאים היו "לחנוכת המזבח"), וא"כ במה גדל חלקו של אהרן משל הנשיאים?
ואף שאהרן הדליק והטיב את הנרות בעצמו (כדיוק לשון רש"י "שאתה מדליק ומטיב כו'")כה, משא"כ הנשיאים רק הביאו קרבנותיהם, ואילו ההקרבה בפועל לא היתה על ידם — הרי מזה גופא שהקב"ה ניחם את אהרן בפרשת מנורה דוקא, מובן, שעיקר הנחמה אינה בכך שאהרן עושה את העבודה במשכן בפועל (שבזה נכללת גם הקרבת קרבנות ע"ג המזבח), אלא לפי שהוא חינך את המנורה דוקא.
ואף את"ל כי המנורה בהיכלכו — עדיין צ"ב (כקושיית הרמב"ןכא) "למה נחמו בהדלקת הנרות ולא נחמו בקטורת בקר וערב כו'".
וי"ל ששאלות אלה מתורצות בכתוב עצמוכז — בהוסיפו כאן "וזה מעשה המנורה גו'"כח:
המנורה מיוחדת מכל כלי המשכןכט בכך שהקב"ה הראה למשה את מראה המנורה, וכפרש"י לעיל בפ' תרומהל "שהראה לו הקב"ה מנורה של אש" [דבגמ'לא הובא זה גם בנוגע להארון והשולחן, אבל בפרש"י עה"ת הובא רקלב בנוגע להמנורהלג].
ואף שבפשטות הצורך בזה הי' לפי "שנתקשה משה במעשה המנורה"לד, הרי מובן (גם בלימוד ע"ד הפשט), שזה גופא מורה על מעלת המנורה על כל שאר כלי המשכן, שיש בעשייתה קושי מיוחד