14

דם, גם כשאינה מתאימה למנין ימי השבוע (מא' בשבת עד שבת), מציאות דספירת ימים שאינה אלא מצד המצוה.

ב) החשיבות היתירה שמוסיפה המצ­וה בהמציאות שישנה לפנ"ז, שהיא (גם^מא) בהימים הנספרים (שמציאות הימים ישנה גם לולי הציווי, וע"י הציווי לספור ה­ימים, נעשים מציאות חשובה) — מודגשת (בעיקר) בהפירוש תמימות כימי בראשית — כשהספירה דהאדם (שמצ"ע אינה מציאות) מתאימה להספירה שמצד הב­ריאה, ספירת שבע שבועות^מב שמתחי­לות באחד בשבת ומסיימות בשבת, כימי בראשית, כיון שספירת ימי בראשית היא מציאות שקיימת גם לולי המצוה דספירת העומר, וע"י המצוה דספירת העומר נעשית בה חשיבות יתירה.

ג) חפצא דקדושה — כיון שנעשה ע"י קיום המצוה בפועל (דלא כמציאות ה­ספירה, ומציאות חשובה דהימים, שנע­שים מצד הציווי עצמו, גם לולי הקיום בפועל), ה"ז תלוי בקיום המצוה כתיקו­נה. וענין זה מודגש בהפירוש דתמימות בזמן שביהמ"ק קיים — כיון שקיום המצוה כתיקונה תלוי בהקרבת העומר בביהמ"ק.

ז. עפ"ז יובן בעומק יותר הקשר וה­שייכות בין תוכן מצות ספירת העומר לחג השבועות, זמן מתן תורתנו:

בשרש מצות ספירת העומר כ' החי­נוך^מג: "לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל, וכמ"ש^מד אם לא בריתי יומם ולילה וגו', והוא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה. . נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד. . וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו. . כי המנין מראה באדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא".

ומאריכות לשונו "מפני התורה נבראו שמים וארץ. . וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה גו'" משמע, שההכנה לקבלת התורה ע"י ספירת העומר היא לא רק בנוגע להגברא (בנ"י), "שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה. . להראות בנפשנו החפץ הגדול כו'", אלא גם בנוגע להחפצא דהעולם שבו מקיימים התורה.

וע"פ הנ"ל יש לומר הביאור בזה:

יחודה של מצות ספירת העומר מש­אר מצוות התורה — בשתים: (א) המצוה עושה את החפצא דספירת הימים למצי­אות, היינו, שפעולת המצוה היא לא רק הוספת חשיבות יתירה בחפצא שישנו בעולם לפנ"ז, אלא בעצם מציאותו, שה­מצוה יוצרת את מציאות החפצא בעולם, (ב) המצוה היא בהזמן עצמו — ספירת (הימים והשבועות) הזמן^מה (משא"כ בשאר

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org