13

הנבראים ביחס למציאות הבורא^לח], גם אם בפועל לא תתקיים המצוה בהחפצא.

כלומר: נוסף לכך שקיום המצוה מש­נה את החפצא שבעולם להיות חפצא ד­קדושה, הרי, ציווי התורה כשלעצמו (גם לולי קיום המצוה) עושה החפצא שבעו­לם^לט למציאות (לגבי שאר עניני העולם), גם אם לא תתקיים בו המצוה, שלא יהי' חפצא דקדושה, אלא חפצא בעולם.

ועד"ז י"ל בנוגע ל"ספירה" שכל מציאותה (לא רק חשיבות יתירה במצי­אות שישנה בלאה"כ, כבשאר מצוות ה­תורה) נעשית מצד המצוה, היינו, שציווי התורה ע"ד ספירת הימים עושה את ספירת הימים (לכל לראש) למציאות ב­כלל (שהרי ספירה כשלעצמה אינה מצי­אות), ועד למציאות בעלת חשיבות שה­תורה מתייחסת אלי' (מציאות גם בעולמו של המצווה) — שהמציאות דספירת ה­ימים (שנעשית ע"י ציווי התורה) קיימת גם אם לא תתקיים בה מצות הספירה (שיספרם מי שאינו בר חיובא)^מ.

ה. ונמצא, שבמצות ספירת העומר ישנם ג' ענינים:

א) המציאות דספירת הימים — מצי­אות בעולם שנעשית מצד הציווי דספי­רת הימים (משא"כ לולי הציווי אין הספי­רה נחשבת למציאות).

ב) מציאות חשובה דספירת הימים — לא סתם מציאות בעולם, אלא חפצא שהתורה מתייחסת אליו (כבכל המצוות שמציאות החפצא שלהן נעשית מציאות המוכרחת מצד ציווי התורה).

ובפרטיות יותר: הספירה — כל מצי­אותה היא מצד הציווי (שלולי הציווי אי­נה מציאות כלל), והימים — הם מציאות גם בלאה"כ, וע"י הציווי לספור הימים נעשים הימים מציאות חשובה (נוסף על מציאותם בעולם שקיימת בלאה"כ) — חפצא שמוכרחת מצד ציווי התורה.

ג) המצוה דספירת העומר (קיומה ב­פועל) — לא רק מציאות בעולם סתם, ולא רק מציאות שמוכרחת מצד ציווי התורה, אלא מצוה ממש — שספירת ה­ימים [הן הספירה (הפעולה), והן הימים (הנפעל)] נעשית חפצא של קדושה.

ו. ועפ"ז יש לומר, שג' הגדרים ד­"תמימות" שבמצות ספירת העומר (כנ"ל סעיף א­ב), מתאימים לג' ענינים אלו שבמצות ספירת העומר — (א) מציאות הספירה שנעשית ע"י הציווי, (ב) מציאות חשובה ד(הספירה וד)הימים בהוספה על המציאות שישנה לפנ"ז, (ג) חפצא דקדו­שה, ע"י קיום מצות הספירה בפועל:

א) המציאות דספירת הימים ש(מצ"ע אינה מציאות, ו)נעשית ע"י המצוה — מודגשת בהפירוש דתמימות במנינם — שהשלימות היא (רק) בהספירה שע"י הא­

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org