125

המצר", ומזה מובן, ד"בין המצרים" הוא כענין "מן^לג המצר קראתי י"ה ענני במר­חב י"ה", המצר המביא לידי ההרחבה האמיתית^לד, "מרחב י"ה".

ויש לומר, שענין זה נרמז גם בלשון רש"י על "השיגוה בין המצרים", "בין המצרים, שיש גובה מכאן ומכאן ואין מקום לנוס" — דלכאורה הו"ל לרש"י לנקוט ל' "גדר", "גדר מכאן ומכאן" (כלשון הכתוב^לה "גדר מזה וגדר מזה") — אלא שבזה מרמז רש"י, שהתוכן הפנימי ד"בין המצרים" הוא ענין של גובה, כי "מן המצר" דבין המצרים מגיעים ל"גו­בה" האמיתי, "מרחב י"ה".

וזהו גם החילוק הפנימי בין ב' הל­שונות "גבול" או "מצר": שורש ענין ה"גבול" הוא אורו ית' המוגבל והמ­צומצם; אמנם ענין ה"מצר" הוא להיפך, ששרשו הוא באורו הבלתי­מוגבל של הקב"ה, אלא שהדרך שאדם (שהוא מוגבל) יכול להגיע לגילוי אור זה הבלתי מוגבל, הוא רק כאשר הוא קורא "מן המצר"^לו (שמרגיש את האין­ערוך והעדר תפיסת מקום שלו וכל העולם כולו, "שכל העולמות רק טפה א'"), שאז בא "מן המצר" אל "מרחב י"ה".

וזהו שמדייק רש"י, דאע"פ שבקרא נאמר "זאת הארץ גו' לגבולותי'", אין ענינם של גבולות הללו ענין של הגבלה ומדידה, אלא ענין של מצר, שע"י ענין המצר מתגלה המרחב י"ה, שבתוך ה­גבולות הללו נמשכת ההרחבה האמיתית דמרחב י"ה (וכפי שבא לידי ביטוי גם בגשמיות הארץ, כדחז"ל^לז שארץ ישראל היא "כארץ הצבי", כעור הצבי כו').

ו. עפ"ז יש לבאר (בפנימיות הענ­ינים) עוד ענין בפרש"י כאן:

עה"פ "זאת הארץ גו' לגבולותי'" מפ­רש רש"י שהטעם שהכתוב מפרט גבולי הארץ הוא "לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ כו' הוצרך לכתוב מצרני גבולי רוחותי' סביב לומר לך מן הגבולים הללו ולפנים המצות נוהגות", דלכאורה תמוה, למה לא פרש"י כפשוטו, שטעם כתיבת גבולות הארץ הוא בשביל כיבוש הארץ, לידע מהי נחלתם של ישראל?

והביאור (הפנימי^לח) בזה^לט: גבולות הארץ ה"ה לכאורה ענין של הגבלה, וע"ז מפרש ומגלה רש"י, שע"י ענין המצוות שמקיימים בארץ ישראל, אזי מתהפך ענין ה"גבולות" ל"מצרני" גבולי רוחותי' סביב, דאע"פ שלכאורה יש כאן ענין של גבול, ה"ז ענין של מצר שבאים ממנו ל"מרחב י"ה". כי זהו ענינן של מצוות, דאע"פ שהמצוות ניתנו במדידה והגבלה

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org