124

ויש לומר, שזהו גם הטעם שעה"פ "זאת הארץ גו'" (שבתחילת פרשה זו) כ' רש"י "הוצרך הכתוב לכתוב מצרני גבולי רוחותי'" (ולא "מצרני וגבולי"), שבזה מדגיש שתיבת "גבול" אפשר לפרשה דקאי על השטח שבין הגבולים, וכוונת "גבולותי'" כאן היא ל"מצרני" הגבול (השטח).

ד. והנה כבר הובאו בכ"מ דברי ה­של"ה^כא שבפרש"י עה"ת יש "ענינים מופלאים", גם ע"ד הרמז והדרוש. וגם ידועים דברי השל"ה^כב שפרשיות התורה שייכות לזמן שחלות בהן, וכפי שמבאר בארוכה^כג השייכות דפרשיות מטות מס­עי ודברים לבין המצרים (שלעולם חלות פרשיות אלו בבין המצרים^כד).

ויש לומר, שזהו הרמז בזה שנקט רש"י לשון "מצר" במקום לשון "גבול" — לרמז על הזמן שקורין פרשה זו, בזמן ד"בין המצרים"^כה.

ויש להוסיף עוד: תיבת "מצרים" במובן של "גבול" מצינו בקרא במגילת איכה^כו — "כל רודפי' השיגוה בין המצ­רים" (וכפרש"י שם^כז "המצרים, גבולים של שדה וכרם"), והוא רמז ג"כ על הזמן דבין המצרים, כפי שפירשו חז"ל^כח (והו­בא ג"כ בפרש"י שם).

ויש לבאר השייכות דשני הענינים — דלכאורה ה"ה ענינים הפכים, דבפרשתנו מדובר בענין של מצרני הארץ, ואילו שם קאי בענין של חורבן כו': זה שיכול להיות ענין של "בין המצרים" שרשו בכך שיש מצר וגבול לקדושת הארץ, דכאשר קדושת ארץ ישראל היא בשלימות, אזי מתפשטת קדושה זו בכל העולם^כט ואין מקום לענין של גלות, ורק כאשר קדושת א"י אינה בהתפשטות כדבעי, אלא היא מוגבלת ובתוך מצר, אז יש נתינת מקום לענין של "בין המצרים" כפשוטו.

ה. ובעומק יותר יש לומר, שזה שנ­קט רש"י לשון "מצר" כוונתו לרמז גם על המעלה והעילוי שבגבולות הארץ (אף שלכאורה הרי הם מגבילים את התפש­טות קדושת הארץ, דעד כאן תבוא ותו לא).

ויובן זה ע"פ המבואר ברשימות הצ"צ על מגילת איכה^ל, שמפרש שם הפסוקים דאיכה למעליותא, שהם ברכות נעלות ביותר. וכן מפרש^לא הכתוב^כו "גלתה יהו­דה גו'" — "גלתה לשון גילוי", ו"גלתה יהודה" הוא "הגילוי דבחי' יהודה, דל­עתיד לבוא יהי' יהודה למעלה מיוסף", "והשיגוה בין המצרים", היינו ש"ע"י שמתבונן איך שכל העולמות רק טפה א'^כו כו' ולכן נמשך עי"ז מבחי' מן^לב

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org