94

כבר אמר בלעם^לג "כי מראש צורים אר­אנו גו'", ופרש"י "אני מסתכל בראשיתם ובתחלת שרשיהם ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות", וכיון שאי אפשר לנגוע בהם מחמת חוזקם, מה נתוסף אח"כ באומרו "מי מנה עפר יעקב גו'"?

ויש לומר, שמטעם זה פירש רש"י שאין הכוונה רק לזה שנתברכו שיתרבו כעפר הארץ, אלא, שנוסף על תוקפם וחוזקם מצד האבות יש בהם עצמם תוקף וחוזק הנובע מחשיבות ומעלת עצמם, ולכן פירש, שאין כוונת כתוב זה רק לריבוי בכמות, אלא למעלה באיכות (שאינם בגדר מנין). ובזה גופא הביא רש"י שני פירושים — שלפירוש הא' קאי במעלה המורה על חביבותם של ישראל לפני הקב"ה, ופירוש הב' — מעלה בבנ"י עצמם (כנ"ל ס"א).

וזהו שבפירוש הא' כותב רש"י "ד­עדקיא דבית יעקב", שפירושו בנים קטנים, וזה מורה על גודל ויוקר חביבותם של ישראל לפני הקב"ה, שחביבים לפניו כ בן קטן לפני אביו (כפי שרואים במוחש גודל חביבות בנים קטנים אצל אביהם)^לד; וזהו גם הטעם שפירש ד"משרייתא" קאי על הדגלים^*34, כי זה שהקב"ה צוה שבנ"י יחנו "איש על דגלו" מורה על ענין של חביבות, וכ­פרש"י בפ' האזינו עה"פ^לה "יסובבנהו" (בכתוב המדבר אודות חביבותן של ישראל) — "שם סבבם והקיפם בעננים וסבבם בדגלים לארבע רוחות".

ובזה מדגיש רש"י שאין הכוונה שאי אפשר למנותם מחמת ריבוי בכמות, אלא אינם בגדר מדידה ומנין, מעלה באיכות, וא"כ הרי יש כאן הוספה בתיאור תוקף ומעלת ישראל שאין קללה יכולה לנגוע בהם.

ועד"ז בפירוש השני, שבשלשת השי­נויים שמשנה רש"י מלשון המדרש, מד­גיש שאין כוונתו לסתם ריבוי במצות, אלא למעלה באיכות. כלומר: במדרש הכוונה היא לריבוי המצוות שבנ"י עו­שים רק בעפר, ואילו ברש"י אין הכוונה (רק) למנין המצות — מספר המצות ש­ניתנו לישראל לקיימן בעפר (שסו"ס הן במספר מוגבל), אלא למצות מיוחדות שכ"א מהן "אין חשבון" לקיומה, כד­לקמן.

וזהו החילוק בין לשון המדרש "שהן עושין בעפר", שהמדובר בעשיית ופעו­לת האדם, ולשון רש"י "שהם מקיימין", שאינו מדגיש עשייתו של האדם, אלא קיום המצוה.

וגם בזה מודגשת מעלה חדשה ונע­לית יותר בישראל.

ה. ביאור הענין:

ד' המצות שהביא רש"י כאן נחלקות לשתי חלוקות: חלוקה הא' — לא תחרוש בשור ובחמור, לא תזרע כלאים — לאוין,

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org