70

נקרא "חלבו", היינו שפעולת האדם היא בזה שמברר, מפריש ומבדיל את חלק התרומת מעשר ("חלבו") מן המעשר ("ממנו"), והיינו לפי שהתרומת מעשר מעורבת בהמעשר.

ו. ע"פ כל הנ"ל מתורץ הכפל שב­כתוב "ולא תשאו עליו חטא בהרימכם גו' ואת קדשי בני ישראל לא תחללו גו'" — אף ששניהם איירי במעשר הטבול ל­תרומת מעשר:

ע"פ משנת"ל שגדר איסורו הוא מצד חלק התרומת מעשר שבו, נמצא, שיש באכילת מעשר הטבול לתרו"מ שני אי­סורים: א) איסור גזילה — שגוזל מה­כהנים את חלק התרומת מעשר שבו, דכיון שכבר חלה עליו קדושת תרומת מעשר, י"ל שחלק זה כבר שייך לכהנים^מד (גם קודם נתינתו לכהן^מה). ב) איסור חילול קדשים, שהרי חלה עליו קדושת תרומת מעשר (ונקראת "תרומת ה'"^מו).

ושני איסורים אלה הם המפורשים בכתוב כאן: א) "ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו" — "הא אם לא תרימו תשאו חטא", שזהו איסור גזל הכהנים, ולכן נאמר "בהרימכם" ("הא אם לא תרימו"), כי הגזילה נעשית תיכף כאשר הלוי אינו מרים ומפריש את חלק התרומת מעשר שבמעשר [אלא דכל זמן שלא אכלו (וכיו"ב) בידו להפרישה ול­השיב הגזילה, וכדלקמן סעיף ז]; ב) "ואת קדשי בני ישראל לא תחללו", היינו איסור אכילת המעשר הטבול מפני קדו­שת תרומה שבו ("קדשי בנ"י").

וזהו גם החילוק, שבנוגע ל"ולא ת­חללו" נאמר "ולא תמותו", כי העונש על חילול קדשים הוא מיתה (בידי שמים), משא"כ גבי "בהרימכם את חלבו ממנו" נאמר סתם "ולא תשאו עליו חטא", כי אין כאן אלא איסור גזילה.

ז. ויש לומר, דמ"ש "ולא תשאו עליו חטא", המורה על ענין של עונש (ולא רק איסור גרידא) — קאי על חיוב תשלומין לכהן (שגם חיוב תשלומין נכלל ב"נשי­את חטא"). דכיון שכבר חלה עליו קדו­שת תרומת מעשר ושייכת לכהנים, לכן, המאבד מעשר הטבול לתרומת מעשר חייב לשלם לכהנים חלק העשירי (מעשר מן המעשר) שבו.

ואע"פ שכל זמן שהמעשר בעין יכול להפריש ממנו תרומת מעשר ולהשיב את הגזילה — הרי אם איבד את המעשר (ע"י אכילה או באיזה אופן שהוא) מבלי להרים ממנו תרומת מעשר, אזי חייב לשלם לכהן.

[דע"ד ההלכה^מז יש מיעוט מיוחד שאין לכהן אלא משעת הרמה ואילך (גם למ"ד שמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי)^מח. אבל ע"ד הפשט יש לומר שאינו כן, דכיון שהתרומת מעשר מעורבת בהמעשר וחלה עלי' קדושת תרומת מעשר, כבר שייך חלק זה לכהנים (גם

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org