53

לב ולב"^מא, ד"כל מעשיך יהיו לשם שמים"^מב דוקא, לא בשביל הנאת גופו, אלא כדי לעבוד את הבורא. וזהו תוכן מצות כיסוי הדם (בפנימיות), שבעניני חולין צריכים לכסות את הדם, שלא יהי' ניכר בהם חיות.

ועפ"ז יש לבאר הטעם שכיסוי הדם צ"ל בעפר דוקא — כי "עפר" מורה על שפלות והכנעה, "ואנכי עפר ואפר"^מג, וכאשר האדם עוסק בדברי רשות, צריך לעורר בנפשו הביטול וההכנעה, להיות חרד שלא להמשך אחר תאוות הלב (לעסוק בדברי הרשות בשביל הנאת הגוף) אלא כל כוונתו תהי' רק לשם שמים.

ה. ויש לומר, דזה שכיסוי הדם אינו נוהג בדם בהמה של חולין מפני שרוב מיני בהמות ראויים למזבח — מרמז על עבודה נעלית יותר עם "חולין", שלא רק שעושה אותם "לשם שמים", אלא שהם ע"ד "חולין שנעשו על טהרת הקודש"^מד, שה"חולין" שלו הם בדרגא של "טהרת הקודש"^מה. דזה שמין הבהמה נגרר אחרי הרוב שהוא למזבח, מורה, שגם המיעוט של חולין דבהמות שייך לדרגא של בהמות דקודש שאין צריכים לכסות דמן.

והענין בזה: כאשר האדם חדור כ"כ במסירות לעבודת השם, עד שאין צורך בזהירות שלא יפול בהנאות עוה"ז, כי לא קיים אצלו שום ענין מלבד עבודת השם, הרי כל עסקיו בדברי הרשות אינם אלא ענין נוסף בעבודת השם, שעושה גם דברי חול שלו ענין של קדו­שה. וא"כ מובן, שגם עסקיו עם חולין יכולים להיות בחיות והתלהבות (ואין צורך "לכסות" הדם) כיון שאצלו ה­"חיות" היא ב"קדושה" ו"לשם שמים" שבדבר ותו לא.

ו. ועפ"ז נמצא שבהוראות התורה בענין הדם — יש ג' סוגים (בהתאם לג' ענינים שבמצות המרומזים בל' הרמב"ם הנ"ל):

א) דם חולין שחייבים לכסות — "הצילנו מלמשש בחשך", היינו ההצלה ופרישות מדברים שיכולים להכשיל את האדם.

ב) דם בהמה של חולין, שאין חייבים לכסות — כי האדם "תיקן" החולין עד שנעשו ענין של קדושה ויושר — "נר ליישר המעקשים".

ג) דם מוקדשין — שמלכתחילה הם ענינים של קודש, ובהם צ"ל עיקר ענין "הדם", חיות גלוי — "אור להורות נתיבות היושר".

וע"פ כ"ז יש לבאר ל' רז"ל "אבוהון דכולהו דם" (ולא — "כיסוי הדם") — כי אין כיסוי הדם מצוה בפ"ע, אלא הוא פרט מכללות הוראת התורה בנוגע ל"דם", אשר עיקרו ויסודו הוא (לא כיסוי הדם, אלא אדרבה) ש"דם" צ"ל ע"ג המזבח, "להקריב לי חלב ודם"^מו, שכל עניני קדושה ייעשו בחיות והת­להבות, וכתוצאה מזה באה מצות כיסוי

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org