52

ויובן זה בהקדם מ"ש הרמב"ן^לא בטעם שמצות כיסוי הדם היא רק בדם חי' ודם עוף ולא בבהמה, וז"ל: "צוה. . לכסות כל דם בחי' ועוף כי לא יתקרב דמם על המזבח, כי גם בעופות לא יקרב מהם רק שני מינים בלבד וגם הם אינם נשחטים, אבל בבהמות רוב המצויים נשחטים לשם הנכבד ודמם לכפר ואין ראוי לכסותו, ולא חשש לכסות דם החולין בבהמה כי אין חולין במדבר^לב וגם אחרי כן על הרוב^לג יצוה".

כלומר, החיוב דכיסוי הדם תלוי בהאפשריות לתת הדם ע"ג המזבח, וכן מורה המשך הכתובים^לד "כי נפש הבשר בדם היא ואני נתתיו לכם על המזבח גו' על כן אמרתי לבנ"י כל נפש מכם לא תאכל דם גו' ואיש איש גו' אשר יצוד גו' ושפך את דמו וכסהו בעפר", שמזה מוכח, שאיסור אכילת דם ומצות כיסוי דם הם תוצאה מזה ש"אני נתתיו לכם על המזבח".

ועפ"ז, ב' החלוקות שנאמרו במצות כיסוי הדם — (א) נוהג רק בחי' ועוף ולא בבהמה, (ב) נוהג בחולין ולא במוקד­שין^לה — היינו הך: דם חי' ועוף (שאזלינן בתר רובן הכי גדול — שדמם לא ניתן ע"ג המזבח) הוא דם חולין, שבו נוהגת מצוה כיסוי הדם; ודם בהמה, ש"רוב המצויים נשחטים לשם הנכבד ודמם לכפר" — זהו דם מוקדשין שאין כיסוי הדם נוהג בו, כי הדם ניתן ע"ג המזבח.

ומדבריו למדנו, שתוכן מצות כיסוי הדם הוא ענין שלילי, ד"דם" הוא דבר שאינו ראוי אלא לנתינה ע"ג מזבח, ולכן, כל דם שאינו ראוי לתת ע"ג המזבח חייבים לכסותו בעפר (שעי"ז מתבטל (חשיבותו)^לו).

ד. ויש לבאר הענין בעבודת השם:

"דם" הוא ענין החיות, "הדם הוא הנ­פש"^לז, ותכליתו היא להשתמש בו בעניני קדושה, שכל דבר שבקדושה צריכים לעשותו בחיות והתלהבות גלוי' דוקא.

[וזהו ג"כ הטעם (הפנימי) שכיסוי הדם אינו נוהג במוקדשין "בין קדשי המזבח בין קדשי בדק הבית"^לח (אף שקדשי בדק הבית אין דמו ניתן^לט ע"ג המזבח^מ) — כי בכל דבר של קדושה צ"ל החיות באופן גלוי];

משא"כ עניני חול, דברי הרשות של האדם, צריכים לעשותם בלי חיות, "בלא

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org