לדבקהנט בו ית' ביחוד נפלא כמו שהיתה מיוחדת בו ית' בתכלית היחוד" קודם ירידתה למטה.
אבל זה שמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא אי"ז תשובה "על הריחוק" — שהרי אז יתגלה כבוד ה' למטה כמו למעלה, באופן שלא יהי' שום ריחוק מהשם (גם בהיות האדם למטה נשמה בגוף) — אלא הכוונה ב"לאתבא צדיקייא" היא שיגיעו למעלת התשובה הבאה באהבה גדולה לה' שלמעלה ממדידה והגבלה ("בכל מאדך"):
בזמן הזה, עיקר השלימות דאהבה "בכל מאדך" הוא בבעל תשובהס, דכיון שצמאון נפשם לידבק בה' בא אחרי ש"היתהסא נפשו בארץ צי' וצלמות. . ורחוקה מאור פני ה' בתכלית (ו)לזאת צמאה נפשו ביתר עז מצמאון נפשות הצדיקים" [וכידוע המשל בזהסב ממי שבורח מן המות, שבריחה זו היא בכל עצמותו ולמעלה מכל מדידות והגבלות, וענין זה אינו שייך (כ"כ) בצדיקים];
אבל לאחרי ביאת המשיח, שעצמותו ומהותו ית' יהי' בהתגלות למטה, הנה גודל ועוצם הגילוי יפעול באדם עלי' בלתי מוגבלת, באופן שגם צדיקים יגיעו אז לשלימות דאהבה "בכל מאדך"סג.
ו. והנה א' מהחילוקים בין שני אופנים הנ"ל בתשובת הצדיקים הוא:
באופן הא', תשובת הצדיקים היא רק פרט במעלת עבודתם בתור צדיקים, שהיא העבודה במצב של אור וקדושה שאין בו שום רע, שגם תשובת הצדיקים היא בכדי להגיע לשלימות דעבודה זו — דמאחר שעצם היותו נשמה בגוף בעוה"ז החומרי הוא מצב של "ריחוק" כנ"ל וחסר עדיין במצב של קדושה בתכלית ובמילא אין עבודת הצדיקים שלו בשלימות, ולכן מתעורר בתשובה להשיב את נפשו לשרשה ומקורה [ולכן תשובה זו היא רק לפני ביאת המשיח, משא"כ אח"כסד, כאשר "רוח הטומאה אעביר מן הארץ"סה, אין צורך בתשובה זוסו].
משא"כ באופן הב' — מעלת התשובה של צדיקים לאחרי ביאת המשיח (עלי' בלתי מוגבלת) — הרי עבודת הצדיקים ועבודת התשובה הן שתי עבודות שונות,