א. כתב הרמב"ן בפירושו עה"תא ד"עשרת הדברות חמשה בכבוד הבורא וחמשה לטובת האדם, כי כבד את אביך כבוד האל כי לכבוד הבורא צוה לכבד האב המשתתף ביצירהב ונשאר חמשה לאדם בצרכו וטובתו". ומובן מדבריו, שכיבוד אב ואם הוא גם בכלל דברים שבין אדם למקום, שלכן מקומו בעשה"ד הוא בחמשת הדברות הראשונות שכולם ענינים שבין אדם למקוםג, לפי שזהו ("כבוד האל") העיקרד משא"כ כבוד האב והאם.
ובחינוך בשרשי המצוה דכיבוד אב ואםה כ' "שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה ולא יהי' נבל ומתנכר וכפוי טובה שזו מדה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלקים ואנשים, ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו, וכשיקבל זאת המדה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדה"ר ושהוציאו לאויר העולם וסיפק צרכו כל ימיו והעמידו על מתכונתו ושלימות אבריו, ונתן בו נפש יודעת ומושכלת שלולי הנפש שחננו האל יהי' כסוס כפרד אין הבין, ויערוך במחשבתו כמה וכמה ראוי לו להזהר בעבודתו ית"ש"ו.
ולהעיר שלפי דברי החינוך מבואר (רק) שיש שייכות בין כיבוד או"א לכבוד האלז, כי ע"י קביעת הכרת הטובה של אביו שהולידו, יעלה ממנה להכיר טובות האל ברוך הואח; אבל