א. "וכל פטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו"א, ובפרש"י ד"ה "וערפתו" — "עורפו בקופיץ מאחוריו והורגו. הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יפסיד ממונו".
והנה לכאורה מבאר כאן רש"י שני ענינים שונים: (א) מהו פירוש עריפה ("וערפתו") — "עורפוב בקופיץג מאחוריו והורגו", היינו שהריגת הפטר חמור צ"ל באופן מיוחד, "עורפו בקופיץ כו'". (ב) הטעם למצות עריפה — "הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יפסיד ממונו". וצע"ק, למה צירף רש"י את שני הענינים בדיבור אחד [דלא כדרכו בכ"מד, שמחלק ענינים שונים (אפילו בפירוש תיבה אחת) בשני ד"ה].
ועוד: מ"ש רש"י "עורפו בקופיץ מאחוריו והורגו" מקורו ב(סתם) משנהה ("לא רצה לפדותו, עורפו בקופיץו מאחוריו וקוברו") שכו"ע מודי בה, ואילו טעם העריפה, "הוא הפסיד כו' לפיכך יפסיד ממונו", הוא דעת לוי (בברייתא שהובאה בגמ'ז), "תני לוי הוא הפסיד כו'".
ובמכילתא כאן איתא: "ואם לא תפדה וערפתו, מכאן אמרוח מצות פדיי' קודמת למצות עריפה. ד"א, ואם לא תפדה וערפתו אם אין אתה פודהו עורפהו הואיל ואבדת נכסי כהן אף נכסיך יאבדו", שמפשטות לשון המכילתא משמע שהם ב' דיעותט, וטעם זה לעריפה ("הואיל ואבדת כו'") אינו לדברי הכל,
[וכמבואר במפרשיםי, דלת"ק עריפה היא מצוה כמו פדי' אלא שמצות פדי' קודמת; ואילו לפי הד"א עריפת פטר חמור אינה מצוה, אלא עונש וקנס לבעל החמור על שלא פדה אותו בשה (וכדעת לוי בברייתא)],
ועפ"ז דורש ביאור ביותר מה שצירף רש"י שני הענינים — פירושה של עריפה (שהוא לכו"ע) עם טעם העריפה (שהוא רק לדעת לוי, ודיעה הב' במכילתא) — בד"ה אחדיא.