שיחה ב

שיחה ב

א. גרסינן בגמרא^א (בטעם תקנת ה­נביאים לקרוא את המגילה בפורים): "ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה (ביציאת מצרים אמרו שירה על הים^ב. רש"י), מ­מיתה לחיים לא כל שכן. אי הכי הלל נמי נימא, (ומשני^ג) לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ. יציאת מצרים דנס ש­בחוצה לארץ היכי אמרינן שירה, (ומתרץ) כדתניא עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה, משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לו­מר שירה. רב נחמן אמר קרייתא זו הלילא (קריאת המגילה זו היא ההלל). רבא אמר^ד בשלמא התם (ביציאת מצרים) הללו עבדי ה'^ה ולא עבדי פרעה (שהרי לחירות יצאו. רש"י), אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש, אכתי עבדי אחשורוש אנן (דלא נגאלו אלא מן המיתה. רש"י)".

ונמצא, שיש ג' טעמים שלא תיקנו לומר הלל בפורים: א) לפי שנס פורים הי' בחוצה לארץ. ב) קריאת המגילה היא ב­מקום הלל^ו. ג) לפי שאי אפשר לומר^ז "הללו עבדי ה' (ולא עבדי אחשורוש)", כי "אכתי עבדי אחשורוש אנן".

והיינו, שלטעם הא' והג' אין חיוב לומר הלל, ואילו לטעם הב' חייבים בהלל, אלא שיוצאים חובת הלל בקריאת המגילה (ול­דעת המאירי^ח נפק"מ להלכה, במי שאין לו מגילה, דלטעם "קרייתא זו הלילא" חייב בקריאת הלל).

ולכאורה צ"ע בטעם הג' "אכתי עבדי אחשורוש אנן" (ופרש"י ד"לא נגאלו אלא מן המיתה") — הרי קושיית הגמ' עדיין ב­מקומה עומדת: "ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן". וכי משום שאין המצב מתאים להפסוק "הללו עבדי ה'" ה"ז פוטר את האדם מל­הלל לה' על גאולתו "ממיתה לחיים" (ש­גדולה יותר מגאולה "מעבדות לחירות")?

ועכצ"ל, שהענין ד"עבדי ה'" נוגע ל­עצם אמירת הלל, דכאשר חסר תנאי זה ה"ז מעכב מלומר הלל, דרק קריאת ה­מגילה תיקנו מפני הק"ו "ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן", אבל בשביל אמירת הלל זקוקים למצב של "עבדי ה'".

ב. והנה בגמ' שם ממשיך "בין לרבא בין לר"נ קשיא [ובפרש"י: "בין לרבא, ד­אמר להכי לא אמרי הלל דאכתי עבדי אחשורוש הוו, הא לאו הכי אמרינן. בין ל­רב נחמן, דאמר קריאת המגילה במקום הלל"] והא תניא משנכנסו לארץ לא הוכ­שרו כל הארצות לומר שירה, (ומשני) כיון שגלו חזרו להכשירן הראשון". ומשמע, דגם לדעת רבא יתכן חיוב הלל גם לאחרי

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org