[ויש לומר, שענין זה נרמז גם באריכות לשון הרמב"ם בפיה"מ הנ"ל (ריש ס"ב) אודות הנצחיות של ירושלים — "ועלי' אמר הנביאט ונחלתו לא יעזוב, לפי שכבר אמר בתחילת הענין כי ה' בחר את ירושלים לשכינתו ובחר את ישראל לו יתעלה סגולה, ואמר אח"כ כי ה' לא יטוש את האומה הזו אשר בחר לנחלתו ולא אותו המקום אשר בחרו והוא אמרו כילז בחר ה' בציון אוה למושב לו, כילח יעקב בחר לו י"ה ישראל לסגולתו, כיט לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" — שמדגיש שהבחירה בירושלים שייכת להבחירה בעם ישראל, והיינו לפי שהנצחיות של (הבחירה ב)ירושלים תלוי' בבחירתו בעם ישראל, כי אין לייחס ענין הנצחיות למציאותו של דבר גשמי מצד עצמו, אלא שלהיות שירושלים נבחרה להיות מקומם של ישראל, שהם מציאות נצחית ("נצר מטעי מעשה ידי להתפאר"ט), לכן נמשכה עי"ז בחירה נצחית (גם) בירושליםלט].
ה. ויובן זה בתוס' ביאור בהקדים דברי המדרשמ על הפסוקמא "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" — "משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה", שגם במחז"ל זה מדובר אודות שתי בחירות, בחירת הקב"ה "בעולמו" (בדוגמת הבחירה בירושלים, מקום בעולם), ובחירת הקב"ה "ביעקב ובניו" (ע"ד בחירת הקב"ה בדוד מלך ישראל).
ויש לדייק בדברי המדרש: א) "משבחר הקב"ה בעולמו" — לא משברא הקב"ה את עולמו, שמזה מובן, שהענין ד"ראשי חדשים ושנים" אינו שייך להעולם כפי שהוא מצד בריאתו, אלא להבחירה שהקב"ה בחר בעולמומב. ב) "וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה" — שע"י הבחירה ביעקב ובניו נפעל חידוש בעולמו של הקב"ה, שקבע בו ר"ח של גאולה.