דהיינו יראת חטא (כנ"ל בארוכה), כי במצב של "בבל" (חושך) מודגש שא"א לתבוע מאיש ישראל יותר מדרגא זו ביראת ה'נח;
משא"כ בתלמוד ירושלמי — תורת א"ינט, ששם "עיני ה"א בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"ס, יותר קל להגיע למדריגות נעלות יותר ביראת ה'סא, ולכן הובאה שם גם דעת ריב"לסב (ואדרבה, דיעה זו הובאה לראשונה) שילפינן לה מ"השתחוו לה' בהדרת קודש, בחרדת קודש"סג.
ויש לומר, דזה שהילקוט (עה"פ השתחוו גו') מביא רק דעת ריב"ל, הוא לפי שבחלק המדרש שבתורה — ש"רוב סודות התורה. . גנוזים באגדות"סד — מודגש התוכן הפנימי של "כובד ראש", ולכן יש מקום להכריע (רק) כדעת ריב"ל, ש"כובד ראש" היינו הביטול ד"חרדת קודש" (ועד ל"כובד ראש" לפי פירוש הרב המגיד" — "כובד ראש" — "רישא דכל רישין").
ויש לומר, שמצד פנימית הנשמה שבכאו"א, ביכולתו של כאו"א להגיע גם לדרגא זו, עכ"פ "שמץ מנהו ואפס קצהו",
ואזי התפלה נשמעת, שנשפע כביכול "בשכינת עוזו", ש"ימולא. . לעילא"סה החסרון העיקרי — זה ד"שכינתא בגלותא", ע"י קיום היעודסו "ושב ה"א את שבותך", "שהקב"ה שב עמהן", בגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו ממש.