שאלו לתורה חוטא מה עונשו א"ל יביא אשם ויתכפר לו שאלו להקב"ה חוטא מה עונשו א"ל יעשה תשובה ויתכפר לו", שהחידוש במענה הקב"ה "ויתכפר לו" הוא, ש(ע"י תשובה מאהבה) "זדונות נעשות לו כזכיות"כג, וזה אין לו מקום ע"פ התורה (מצ"ע), ולכן, ה"תורה" (מצד עצמה) לא יכולה לתת עצה זו, ורק הקב"ה חידש ד"יעשה תשובה ויתכפר לו"כד],
ולכן נקראת התשובה בשם "שוחד", כי ע"י עשיית התשובה (מאהבה) משנה הקב"ה את (דיני) התורה (— לפנים משורת הדין), ועושה את הזדונות כזכיות.
אבל דוחק לפרש כן כוונת המדרש, כי:
א) "זדונות נעשות לו כזכיות" נעשה רק ע"י תשובה נעלית ביותר, תשובה מאהבה (רבהכה), ובמדרש משמע דקאי בכל אופני תשובה.
ב) החידוש ד"זדונות נעשות לו כזכיות" אינו שייך לכפרת העון (כי לזה מספיקה מחיקת ועקירת העון) — ומפשטות ל' המדרש ("נוטל כו' עד ששערי תשובה פתוחים עשו תשובה") משמע, שמדובר בענין זה שבתשובה — המביא כפרת החטא.
ג. ולכן נ"ל להיפך, שה"שוחד" שבתשובה הוא בזה שאין צורך ב"תשובה מעולה"כו בשלימותה בשביל כפרה גמורה על החטא, אלא כל מעשה של תשובה פועל "כפרהכז ומחילת העון, שנמחל לו לגמרי מה שעבר על מצות המלך כשעשה תשובה שלימהכח ואין מזכירין לו דבר וחצי דבר ביום הדין לענשו ע"ז ח"ו בעוה"בכט ונפטר לגמרי מן הדין בעוה"בכט".
כלומר: מחיקת ועקירת העון לגמרי (עד שלא ישאר ממנו רושם כלל) ה"ה רק ע"י תשובה מאהבהכט, ולכן יש מקום מצד שורת הדין לומר, שכל זמן שלא הגיע למצב זה, לא נמחק עוונו, א"א שיתכפר לו עוונו לגמריל; וזהו החידוש שב"שוחד" דתשובה, שכיון שקיים האדם מצות התשובה ע"פ הלכות התורה, דהיינו שגמר בלב לעזוב החטא ושלא יעשהו עודלא, עם הוידוי ובקשת מחילהלב — נמחל עוונו לגמרי.
ואעפ"כ אין נטילת "שוחד" זו היפך ציווי התורה "ושוחד לא תקח" — כי זה שכפרת התשובה היא בגדר "שוחד", היינו רק לגבי בני אדםלג, דאין לדיין