לו ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב ס"ב (מספרי עקב יא, כב. רמב"ן בספר המצות מ"ע ז*
* ושם: ילמוד החכמות המועילות לאהבה את ה' כו'.
הענינים העמוקים ביותר שבתורה (וכמבואר ברמב"ם שם גודל עמקות הדברים ההם) — שע"י לימוד זה זוכים ל"כתר התורה", כי כדי להרגיש "רוחניות וקדושת מקור מוצא התורה" (שזהו "כתר התורה" כנ"ל) הוא ע"י לימוד עניני "פרדס" וחכמת האמת, שבהם מדובר אודות גדלות הבורא וכו'לו
לז ראה גם זח"ג לט, ב "והוה אוליף לי כל יומא ג' מילין דאורייתא ובליליא ג' מילין דחכמתא דאגדתא". ובאור צדיקים (להר"מ פאפיריש) עמוד התפלה סכ"ו ס"ו "יזהר מאד ללמוד (בלילה) כו' ונכון שילמוד דבר שמכפר עונותיו של אדם ושרוב יסודי (לכאורה טה"ד, וצ"ל "סודי") התורה גנוזים בה והיא אגדה". ועד"ז בסידור האריז"ל (להרש"ר) בכוונת הלימוד בסופו (כוונת העיון — "אגדה"). ועוד.
לח באר היטב או"ח ס"א סק"ו בסופו. משנה ברורה שם סק"ט. ועוד.
לט ובכ"מ הובא ע"ד לימוד המשנה בלילה, ובתרגום לאיכה עה"פ (ב, יט) קומי רוני בלילה: עסוקי במשנה בליליא. וראה בכמה סידורים בסדר הלימוד (ותיקון חצות) בלילה. סידור אדה"ז (קנג, ד) ובסידור תורה אור (קב, ב).
מ ולהעיר מקונטרס עץ החיים (לאדמו"ר מהורש"ב נ"ע) פכ"ה החילוק דזמני לימוד חסידות בבוקר ובלילה, דבבוקר הוא "זמן מסוגל" ללימוד דא"ח, ובנוגע ללילה — ד"הזמן הזה צריך לדא"ח". ואולי המדובר שם הו"ע אחר. ואכ"מ.
לז לח לט מ
מא שמו"ר פמ"ז, ה "הי' לומד תורה ביום ופושט אותה בינו לבין עצמו בלילה"*
* ולהעיר שממשיך שם "ולמה הי' עושה כך אלא ללמד את ישראל שיהו יגעים בתורה ביום ובלילה", ומשמע שמשה עצמו לא הי' זקוק לזה.
מב ויש לומר שמרומז בב' הלשונות בטאו"ח סרל"ח "הלכך כיון ששעות הלילה נוחין ורצויין ללמוד כו'".
מג דאף שמפורש בריבוי מקומות בזהר לגבי הלימוד בחצות, ה"ז רק שאז הוא עיקר זמן עת רצון, אבל מהמבואר בכ"מ (וראה לשון אדה"ז בשו"ע (או"ח מהד"ב ס"א ס"ג)) מובן דלימוד שייך (גם) לכללות הלילה. וראה סידור הרש"ר שם "ללמוד מעט אגדה בכל לילה אחר אכילה".
מא מב מג
לו ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב ס"ב (מספרי עקב יא, כב. רמב"ן בספר המצות מ"ע ז* * ושם: ילמוד החכמות המועילות לאהבה את ה' כו'.לז ראה גם זח"ג לט, ב "והוה אוליף לי כל יומא ג' מילין דאורייתא ובליליא ג' מילין דחכמתא דאגדתא". ובאור צדיקים (להר"מ פאפיריש) עמוד התפלה סכ"ו ס"ו "יזהר מאד ללמוד (בלילה) כו' ונכון שילמוד דבר שמכפר עונותיו של אדם ושרוב יסודי (לכאורה טה"ד, וצ"ל "סודי") התורה גנוזים בה והיא אגדה". ועד"ז בסידור האריז"ל (להרש"ר) בכוונת הלימוד בסופו (כוונת העיון — "אגדה"). ועוד.לח באר היטב או"ח ס"א סק"ו בסופו. משנה ברורה שם סק"ט. ועוד.לט ובכ"מ הובא ע"ד לימוד המשנה בלילה, ובתרגום לאיכה עה"פ (ב, יט) קומי רוני בלילה: עסוקי במשנה בליליא. וראה בכמה סידורים בסדר הלימוד (ותיקון חצות) בלילה. סידור אדה"ז (קנג, ד) ובסידור תורה אור (קב, ב).מ ולהעיר מקונטרס עץ החיים (לאדמו"ר מהורש"ב נ"ע) פכ"ה החילוק דזמני לימוד חסידות בבוקר ובלילה, דבבוקר הוא "זמן מסוגל" ללימוד דא"ח, ובנוגע ללילה — ד"הזמן הזה צריך לדא"ח". ואולי המדובר שם הו"ע אחר. ואכ"מ.מא שמו"ר פמ"ז, ה "הי' לומד תורה ביום ופושט אותה בינו לבין עצמו בלילה"* * ולהעיר שממשיך שם "ולמה הי' עושה כך אלא ללמד את ישראל שיהו יגעים בתורה ביום ובלילה", ומשמע שמשה עצמו לא הי' זקוק לזה.מב ויש לומר שמרומז בב' הלשונות בטאו"ח סרל"ח "הלכך כיון ששעות הלילה נוחין ורצויין ללמוד כו'".מג דאף שמפורש בריבוי מקומות בזהר לגבי הלימוד בחצות, ה"ז רק שאז הוא עיקר זמן עת רצון, אבל מהמבואר בכ"מ (וראה לשון אדה"ז בשו"ע (או"ח מהד"ב ס"א ס"ג)) מובן דלימוד שייך (גם) לכללות הלילה. וראה סידור הרש"ר שם "ללמוד מעט אגדה בכל לילה אחר אכילה".The Lubavitch Library · chabadlibrary.org