התורה ("גמרה של תורה") צ"ל בענין המבטא את (שלימות) מעלת התורה.
ותמוה: אף שע"פ הנ"ל יוצא, שסיום התורה הוא בדבר טוב — שבחו של משה בענין גודל אהבתו ומסירת נפשו עבור ישראל, וגם יש בו משום גודל מעלתם של ישראל, שגם כשהם במצב ירוד ביותר, הנה כדי להגן עליהם ולהצילם מעונש כו' כדאי אפילו לשבור את הלוחות,
מ"מ, בנוגע לתורה עצמה — ה"ז היפך השבח, שכן, שבירת הלוחות ה"ז "ביטולה של תורה"מג (והיפך כבוד התורהמד)!
ויש לומר הביאור בזה:
איתא בתדבא"רמה: "שני דברים יש בעולם. . תורה וישראל אבל איני יודע איזה מהם קודםמו, אמרתי לו בני דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה. . אבל אני אומר ישראל קדמו".
ולכאורה אינו מובן: מהו הספק "איזה מהם קודם" (עד שצריכים לאליהו לחדש "אני אומר ישראל קדמו") — הרי כל ענין התורה לא יתכן בלי ישראל שלהם נאמרו ציוויי התורה (כההמשך בתדבא"רמז — שאינו מובן מעיקרא מה קס"ד?!) והם המקיימים אותם, ועכצ"ל שישראל קדמו, וכמפורש במדרשמח "מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר. . אילולי. . ישראל עתידין לקבל את התורה לא הי' כותב בתורה צו את בני ישראל דבר אל בני ישראל"?
אלא הביאור בזה — שממ"ש "צו את בנ"י דבר אל בנ"י" נלמדת (רק) קדימה בזמן, אבל בנוגע לקדימה במעלה אפשר לומר שהעיקר היא התורה (שהתורה קדמה במעלה וחשיבות לישראל), ומעלתם של ישראל היא שרק הם בכחם וביכלתם לקיים את ציוויי התורהמט; וזהו החידוש ד"אני אומר"נ, שקדימה זו היא בעיקר קדימה במעלה, מעלתם של ישראל, "ישראל קדמו". ואולי י"ל יתרה מזה דהתורה ניתנה כדי לגלות מעלתם של ישראלנא.