203

זה שהקב"ה "מצוי" לכאו"א מישראל, בדרך מציאה (מבלי כל השתדלות מצד האדם) — מעורר את האדם, שתמורת זה שהיחס שלו לעניני תומ"צ הי' באופן של "מציאה" (שהיתה חסרה אצלו ההש­תדלות והיגיעה בעבודת השם), צריך הוא להשתדל ולהתייגע להתקרב אל השם.

וזהו מה שאומר הכתוב — "דרשו ה' בהמצאו", שהמצב ד"בהמצאו" מעורר את האדם שידרוש את ה', ולכן נקט הכתוב "דרשו" דוקא (ולא "בקשו"^כז וכיו"ב) — כי הלשון "דרשו" מורה על בקשה וחיפוש חזק ביותר^כח, ועד — דרישה לשון "תביעה"^כט.

[ע"ד מחז"ל^ל "עבדינן זכר למקדש. . ציון. . בעיא דרישה" — שהדיוק בזה הוא דרישה דוקא, שבקשה בעלמא על הגאולה אינה מספיקה, אלא צ"ל דרישה ותביעה (תמידית^לא), וכדברי חז"ל^לב (ש­הובאו להלכה^לג) דזה שאנו מתפללים ג"פ ביום על הגאולה, הוא מפני שישראל צריכים לתבוע את הגאולה מהקב"ה, ובזה גופא — באופן של "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", דרישה ותביעה שיבוא משיח צדקנו במהירות^לד, מיד ממש].

והענין השני שבכתוב — "בהיותו קרוב", היינו הסיוע משמיא באופן ש­האדם יכול להרגיש קרבתו ואהבתו הגלוי' של הקב"ה לעמו ישראל — מביא את האדם למצב ועבודה דומה — מדה כנגד מדה — שעבודתו היא באופן של "קראוהו", וכידוע ש"קריאה" (בקול ודיבור) מורה על ענין הגילוי (כמו דיבור האדם ש"מגלה. . מה שהי' צפון ונעלם במחשבתו"^לה), והיינו שאינו מסתפק בדרישה (שמצד פנימיות נפשו), אלא עושה ככל יכולתו שהשכינה תאיר אצלו בגילוי, בכל כחות נפשו.

ו. בכו"כ שנים קוראים בשבת שובה — השבת של עשי"ת^לו — פרשת האזינו. וע"פ דברי השל"ה הידועים^לז, שתוכן כל פרשה שייך לזמן שקוראים אותה, מובן, שיש רמז בפרשת האזינו לענינם הנ"ל של עשרת ימי תשובה.

ואכן מצינו שהענין הנ"ל שבעשי"ת נרמז בתחילת הפרשה^לח:

עה"פ האזינו השמים גו' ותשמע הארץ גו' איתא בספרי: "לפי שהי' משה קרוב לשמים לפיכך אמר האזינו הש­

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org