השני מודגש הזכרון אודות מעלתם של ישראל (שבאה לידי גילוי) במ"ת — שזהו"ע ד"יבא לפני זכרוניכם לטובה".
ועפ"ז מובן הפירוש ד"ובמה בשופר", שב' הענינים ד"תמליכוני עליכם" ו"יבא לפני זכרוניכם לטובה", נעשים בפועללח ע"י השופר — שהרי השופר הוא דוגמת הצעקה בקול פשוט ("תמליכוני עליכם"), וכן דוגמת הלבוש שהי' בשעת מ"ת ("יבא לפני זכרוניכם לטובה"), כמובן מב' משלים אלה.
וזהו פשטות טעמו של רש"י (והראב"ד) שהברכות והתקיעות מעכבות זא"ז — כיון שתוכן ברכות אלו נעשה בפועל ע"י השופר.
ד. והנה הובאו לעיל דברי התוספתא ששם הגירסאלט בברייתא זו "אמרו לפני כו' שופרות כדי שתעלה תפלתכם בתרועה לפני", שלפי גירסא זו מפורש בברייתא טעם לאמירת פסוקי שופרותמ.
זאת ועוד: גם לפי משנת"ל שיש מקום לפרש שכוונת הגמ' ב"ובמה בשופר" היא, שזהו טעם לאמירת פסוקי שופרות — הרי מודגש שהפעולה עצמה היא ע"י השופר [ועד שהש"ס סתם "ובמה בשופר", ולא הזכיר אפילו "שופרות"מא (כמו "ושופרות, כי במה בשופר" וכיו"ב)] — משא"כ בתוספתא שמפורש "שופרות כדי שתעלה תפלתכם כו'", שמזה מוכח, שאמירת פסוקי שופרות היא הפועלת "שתעלה תפלתכם כו'".
ועפ"ז יש לומר, שלשיטת התוספתא, אמירת פסוקי שופרות יש בה ענין נוסף על תקיעת השופר עצמה (ולא שהאמירה היא רק טפלה להתקיעה, כנ"ל ס"ב), ויש לה פעולה נפרדת מעצם תקיעת שופר — שאמירת פסוקי שופרות היא הפועלת "שתעלה תפלתכם בתרועה [—"בהזכרת תרועה"מב] לפני".
ומצינו שני אופנים אלו — אם אמירת פסוקי שופרות היא רק טפלה לפעולת השופר, או שהיא פעולה בפ"ע — גם בפנימיות התורה, שיש שני ביאורים בטעם אמירת פסוקי שופרותמג: