תגר" אינו מכוון להנמשל ("מבין דבר מתוך דבר"): "מבין דבר מתוך דבר" פירושו שהבנת ה"דבר" החדש מיוסדת על ה"דבר" הראשון ("מתוך דבר") ששמע מאחרים; ואילו "שולחני תגר. . כשאין מביאין לו הוא מחזר ומביא משלו", היינו (א) שנושא ונותן (כפירוש הפשוט של "תגר"ח), (ב) וממעות "שלו"ט.
[ורק חלקו הראשון של המשל מ"שולחני עשיר" ש"כשאין מביאין לו יושב ותוהא", מכוון ל"חכם" שרק "שומע מאחרים" ואינו יכול להוסיף מדילי', ולכן "כשאין מביאין לו יושב ותוהא"].
ג) כאשר רש"י מזכיר שם בעל המאמר ה"ז משום שידיעת שם בעל המאמר מוסיפה ביאור, או מתרצת שאלה של תלמיד "ממולח" (וכמשנ"ת כמ"פ), ומה ניתוסף כאן ע"י הודעת שם בעל המשל — "זו היא ששאל אריוס את רבי יוסי"?
ומה גם שלא זו בלבד שהעתיק רש"י שם בעל המשל — "רבי יוסי" — אלא עוד מדייק להקדים "זו היא ששאל אריוס", היינו (א) שאמירת המשל באה כתשובה על שאלה, (ב) שבעל השאלה הי' "אריוס" (ולא כתב רש"י "נכרי אחד"י וכיו"ב).
ב. ויש לומר הביאור בזה:
כוונת רש"י כאן היא לתרץ שאלה פשוטה בהמשך הכתובים כאן, שבתחלה אמר משה "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים גו'", ובהמשך דבריו נאמר רק "ואקח. . אנשים חכמים וידועים"יא ולא נזכר "נבונים", כפרש"י שזהו מפני ש"נבונים לא מצאתי"יב. ויש לתמוהיג: הרי בנוגע למלאכת המשכן מצא משה רבינו בעלי חכמה ותבונה, כמפורש בפ' ויקהליד "ועשה בצלאל גו' וכל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה", הרי מפורש, שנמצאה מעלת ה"תבונה" ולא עוד אלא שהיתה (לא רק אצל בצלאל שבו נאמר (כנ"ל) "ואמלא אותו גו' בחכמה ובתבונה", אלא גם) אצל "כל איש חכם לב"; ומדוע במינוי דיינים — "נבונים לא מצאתי"טו?