75

שב שכוונת האב במנוע ממנו מאכלים אלו הוא רק כדי לייסרו ולהענישו (ולא לטובתו), וכן בעניננו, שבנ"י התלוננו שהקב"ה אינו רוצה שיהנו ממאכלים אלו (אלא שבמשל טעמו של האב הוא לטובת הבן, כל בניו, ובנמשל — הוא מפני טוב­תם של המיעוט, המניקות, כדלקמן).

ה. ועפ"ז מיושבים גם הדיוקים הנ"ל ברש"י:

א) מקדים "שום" ל"בצל" ("אל תאכלי שום ובצל") — כי ב"שום" מודגש ומוכ­רח שהוא מאכל קשה רק למניקות בלבד ולא לכל ישראל — שהרי חכמים^לג מנו כמה מעלות טובות באכילת שום, ועד שעזרא תיקן ש"אוכלין שום בערב שבת"^לד (ובגלל זה נקראים כל ישראל "אוכלי שום"^לה), ועכצ"ל ששום הוא מאכל קשה רק למניקות, ומזה למדים על השאר, שהם מאכלים קשים רק ל­מניקות ולא לכל ישראל.

ב) רש"י משמיט "עוברות" — כי לפי פשוטו של מקרא מסתבר למעט ככל האפשר מספר בנ"י שמאכלים אלו רעים עבורם, כי דוקא אז מובנת תלונתם של ישראל. וי"ל שס"ל לרש"י, שע"ד הפשט לא שייך לומר (בבירור) בנוגע למן ש­מינים אלו (כפי שהיו במן) הם קשים למעוברות, לפי שההיזק ממאכלים ל­מעוברות י"ל שהוא (בעיקר) מריח ה­מאכלים, כדאיתא בגמ'^לו שבמעוברת נוגע ותופס מקום מה שמריחים, "עוברה שהריחה". ולכן לא שייך זה בנוגע להמן שרק טעמו הי' משתנה ולא ריחו^לז.

ובדרך זו יש ליישב עוד דיוק בהמ­שך לשון רש"י בכתוב זה, שמפרש ג' מינים הראשונים "הקשואים — הם קו­קומברו"ש בלע"ז. אבטחים — בורק"ש. החציר — כרישין פוריל"ש, ותרגומו ית בוציניא וכו'".

ואינו מובן:

א) מהו דיוק לשון רש"י גבי "קשו­אים" — "הם קוקומברו"ש", שלא כתב כן גבי אבטחים וחציר?

ב) מהי כוונת רש"י בהביאו "ותרגומו ית בוציניא וכו'", שמביא רק התרגום על "קישואים" ("ית בוציניא"), והשאר רק מרמז ב"וכו'"? דממ"נ, או שהו"ל להעתיק התרגום גם על אבטחים וחציר [ובפרט ש"חציר" יכולים לפרש מלשון עשב^לח, כמ"ש^לט מצמיח הרים חציר, וא"כ ודאי שהו"ל לרש"י להוכיח שכאן פירושו "כרישין" מהתרגום שכתב "כרתי"^מ] — או אם סמך שהתלמיד יעיין בעצמו ב­תרגום (וכפי שמצינו בכמה מקומות ש­רש"י רק מציין לתרגום), למה העתיק (התחלת) לשון התרגום "ית בוציניא"^מא?

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org