[וגם להמ"דלד (וכ"ה ההלכהלה) דפסח שני הוא רגל בפני עצמו, שלכן גם מי שלא חל עליו החיוב להביא פסח ראשון ונעשה בר חיובא בין ראשון לשני (קטן שנתגדל, או גר שנתגייר בין ראשון לשני) חייב להביא פסח שנילו — מ"מ עכצ"ל (ומפורש בקרא שבא ע"י הטענה "למה נגרע") שענינו של פסח שני הוא תשלומין לגרעון דראשון, וכל מי שעשה את הראשון אי אפשר לו להתחייב בשני; אלא שחידשה תורה (והוסיפה בפ"ש — רגל בפ"ע) דעם היות שהקטן כו' לא הי' מחוייב בראשון, בכ"ז ניתנה לו האפשרות להקריב הפסח בי"ד באייר — ועד"ז בגרלז];
ולכן, בזמן הזה (ובפרט בחו"ל) שאין לנו קרבן פסחלח — שוב לא שייך לכאורה כל הענין דפסח שני — ומה מקום לחגיגת פסח שני (באיזה אופן שהוא)לט?
יתירה מזו: "איש נדחה לפסח שני ואין צבור נדחה לפסח שני"מ, כלומר, ענין התשלומין דפסח שני ניתן רק ליחיד ולא לציבורמא; וא"כ כיצד מתאים לקבוע פסח שני כיום דמנהגים מיוחדים, שאין אומרים תחנון וכו' — עבור כל בנ"י יחדמב?
[ודוחק גדול לתרץ שזהו רק ע"פ דעת ר' יהודה (בירושלמימג) דכש"ניתן לישראל לבנות בית הבחירה (בין פסח ראשון לפסח שני)" — עושין הצבור פסח שני (ובפרט ע"פ משנ"ת במק"אמד שי"ל שגם הבבלי ס"ל בזה כהירושלמי, דבאופן כזה הציבור עושה פסח שני) — וא"כ אף שאין קרבן פסח בראשון מ"מ אפשר שיהי' קרבן בפסח שני —
כי מה שאנו חוגגים פסח שני אינו שייך לאפשרות דהקרבת פסח שני כ"א זכר לפסח שני שהי' בזמן המקדש, ומה מקום לקבוע זכר לצבור על תשלומין דענין שלא ניתן אלא ליחיד?]
ועכצ"ל שפסח שני יש בו ענין השייך לכל ישראלמה. וע"פ המבואר לעיל בתוכן ענינו של פסח שני בעבודת האדם — מובן הענין בפשטות, שהרי ביום זה יש בכחו של כל אדם מישראל להגיע למדריגה השני' שבעבודת השם, העבודה דאתהפכא. כלומר: גם אלו שהקריבו