54

בכנופיא כו'. וזהו שמדייק רש"י ומדגיש החילוק שבין שמירת הקב"ה לשמירת "הנותן מתנה לעבדו" — שבשר ודם אינו יכול לשמור מתנתו אפילו מלסטים (וכ"ש וק"ו משודדים), ואילו הקב"ה יכול לשמור מתנתו מכל אדם, (לא רק מ­לסטים, אלא) אפילו מ"שודדים" — שאין ביכלתו של בו"ד לשמור א"ע מהם כלל^ל.

ו. ובדרך זו יתיישב גם פרש"י ב­פסוק שלאח"ז — "יאר ה' פניו אליך" — "יראה לך פנים שוחקות פנים צהובות".

דלכאורה תמוה — אמאי שינה רש"י מלשון הכתוב ("יאר. . פניו") וכתב "פנים שוחקות פנים צהובות"?

ובפרט שגם במדרש^לא הלשון "שיביט בך בפנים מאירות ולא בפנים זעומות", ומצינו לשון זו בפרש"י לעיל — עה"פ^לב "וראיתם את כבוד ה'", "בפנים מאירות. . כבוד אור פניו".

גם צ"ב כפל הלשון בפרש"י "פנים שוחקות פנים צהובות", דמזה שרש"י כופל גם תיבת "פנים" מוכח שהם שני ענינים (ולא ב' לשונות על ענין אחד) — ונוסף על השאלה מה הם שני הענינים, מנ"ל בפשוטו של מקרא ש"יאר גו'" כולל שני ענינים?

וע"פ הנ"ל מתורץ גם זה:

ברכת "פנים מאירות" סתם כבר נכל­לת בברכות דפ' בחוקותי, דכאשר בנ"י עמלים בתורה ושומרים מצוותיו, הרי בודאי שזוכים לכל הברכות המנויות בפרשה מתוך "פנים מאירות".

אלא החידוש כאן הוא שיהיו "פנים מאירות" באופן מיוחד — "פנים שוחקות פנים צהובות", כלומר, "פנים מאירות" הבא כתוצאה ממצב של "פנים שוחקות" — שמחה גדולה ושמחה גלוי', שמובן, שהארת הפנים במצב של שמחה ה"ה באופן נעלה ביותר. וזהו שדייק רש"י וכ' "פנים צהובות" (לא סתם "פנים מאירות"), והיינו כפרש"י לעיל^לג ד"לשון צהוב דומה לתבנית זהב, צהוב כמו זהוב", וכן בעניננו, לא סתם "מאירות", אלא מראה (וצבע) של זהוב — צהוב.

ז. והנה מצות ברכת כהנים ה"ה בכל מקום ובכל זמן^לד — דגם בזמן הגלות ובחוץ לארץ מ"ע של תורה על הכהנים לברך את בני ישראל.

שמזה מובן, שברכות אלו אינן תלו­יות במצבם של ישראל, אלא נמשכות לכאו"א מישראל, יהי' מי שיהי', באיזה מצב שהוא.

וזה מתאים עם משנת"ל בנוגע לתוכן ברכות אלו — שהם ברכות מיוחדות שאינן בשאר הברכות שהובטחו לישראל בגלל שמירת התומ"צ — כי הברכות דברכת כהנים באות ונמשכות ממקום עליון ביותר^לה, שלגבי' אין עבודת ה­

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org