22

יושב על כסא רם ונשא" ומפרט רק השרפים שהם "עומדים ממעל לו", היינו שזהו פרט בראיית "אדנ"י יושב על כסא".

ג. עפ"ז מובנת השייכות דההפטרה במרכבת יחזקאל בהמשך לקריאת פר­שת מ"ת ביום שבו נתנה תורה — לפי שהוא מענינו של יום ומעין המאורע, היינו תוכן החידוש דמ"ת:

גילוי השכינה שבמתן תורה לא הי' רק דבר שלפי שעה, אלא בשביל שעי"ז בנ"י יתעלו על ידי עבודתם^נא ולידבק בהקב"ה, שהכח ע"ז בא להם מהתגלות השם במ"ת, שעי"ז נקבע בלבנו לתמיד מעמד הר סיני, שעינינו ראו ולא זר כו'^נב.

וזהו גם תוכן דברי המדרש^נג, שירי­דת ה' על הר סיני לא היתה רק גילוי לפי שעה, אלא התחלה דמצב העולם חדש לגמרי, ע"י הביטול לתמיד של הגזירה, דעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים — וה­תוצאות של ביטול גזירה זו ובגלוי ה"ז תלוי וע"י עבודתם של ישראל.

ביאור הענין:

מזה גופא שמתארים אותם בשם "עליונים" ו"תחתונים" מובן שבעצם ישנה שייכות ויותר מזה — קשר ביניהם. וב­פרט ע"פ המבואר בכ"מ כי המציאות של כל נברא שלמטה הרי שרשו ומקורו למעלה וממנו נשתלשל, דשורש השור שלמטה הוא מפני שור שבמרכבה וכיו"ב — ועד לשרשו ומקורו שהוא דבר ה' ורוח פיו ית' המהווהו ומחייהו בכל רגע ורגע^נד. וגם "צמיחתו" לאח"ז ה"ז בא ממזלו שלמעלה כמחז"ל^נה אין לך כל עשב כו' שאין לו מזל כו' גדל.

אלא שלפני מ"ת היתה "גזירה" — מלשון גזר וחתך — בין הנברא שלמטה ומקורו בעליונים, ו(במ"ת) כאשר בטלה הגזירה ניתן הכח לכל או"א ע"י עבודתו^נו להמשיך ו"לראות" בכל נברא שלמטה את שרשו ומקורו שלמעלה, עד שמגלה עי"ז אמיתית מציאותו, שלא נמצא אלא מאמיתת המצאו^נז.

וכיון שכל התחלות קשות כו'^נח, לכן הי' במ"ת (שאז "ואני המתחיל"^נג) גילוי נעלה ביותר

[כמ"ש בזהר^נג "בההוא שעתא כל רזין דאורייתא וכל רזין עילאין ותתאין לא אעדי מינייהו בגין דהוו חמאן עינא בעינא זיו יקרא דמריהון מה דלא הוה כההוא יומא מיומא דאתברי עלמא דקב"ה אתגלי ביקרי' על טורא דסיני. ואי תימא הא תנינן דחמאת שפחה על הים מה דלא חמא יחזקאל נביאה יכול

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org