211

תהי' יציאת הרוצח מעיר מקלטו חמורה כ"כ עד ש"אין לו דם" ("הרי הוא כמת") — וכי בשביל שהוא מעמיד עצמו במצב ש"אינו כדאי (שיהא לפני כהן גדול)" יוטל עליו עונש מיתה^מב?

זאת ועוד: עפ"ז נמצא, דזה שעיר מקלט היא הגנה והצלה ("מקלט") מיד גואל הדם, ה"ז תוצאה ומסובב מ(החיוב לישב בעיר זו ו)האיסור לצאת ממנה, דכשעובר על איסור זה אזי הותר דמו למיתה ביד גואל הדם (כנ"ל סוס"ג) — היפך פשטות הענין, שסיבת (והתחלת) החיוב להושיב הרוצח בעיר זו היא (להיותה "מקלט", היינו) כדי להציל אותו "מיד גואל הדם".

ולכן מביא רש"י טעם שני^מג, שעד מיתת הכהן גדול עדיין לא נתכפר לו עונו. ועפ"ז מובן הטעם שאם יוצא מעיר מקלטו "אין לו דם", כי עד מיתת הכהן הגדול עדיין יש עליו עונש מיתה בגלל מעשה הרציחה שלו, אלא שכל זמן ש­נמצא בעיר מקלטו ה"ה מגינה ומצלת עליו מעונש זה.

ו. ומכל זה יש ללמוד הוראה נפלאה בענין דאהבת ואחדות ישראל:

כהן גדול הוא הדרגא הנעלית ביותר שבעם ישראל, ומכה נפש בשגגה הוא הדרגא הפחותה ביותר [דמכה נפש ב­מזיד הרי עונשו מיתה וגברא קטילא הוא, אבל בין הנשארים בחיים אין ל­מטה מהורג נפש בשגגה, שלכן רק בו מצינו עונש גלות^מד].

ומלמדנו הכתוב — שגם הם (שתי ה­קצוות שבבנ"י) תלויים זב"ז, עד שתלתה התורה כפרת מכה נפש זה עם הכהן גדול, כי זהו ענינו של הכהן גדול — אוהב ישראל, כמו שמצינו באהרן כהן גדול שהי' "אוהב^מה (אפילו) את הבריות".

וזהו גם הקשר בין שני פירושי רש"י — שבשניהם מודגש גודל אהבת ישראל של הכהן הגדול: בפירוש הראשון — בצד החיוב, ש"בא. . להאריך ימיהם" של ישראל [וכמו שמבאר אאמו"ר^מו ש­זהו הטעם שלשכת כה"ג נק' "לשכת העץ"^מז, כי "עץ מורה על אריכות ימים. . כימי^מח העץ ימי עמי", ו"כהן גדול שייך לאריכות ימים כמ"ש^מט אורך ימים בימינה הרי שאריכות ימים נמשך מבחי'

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org