195

הצומות לעת"ל) — להפכם^*11 ל"ימים טובים^יב וימי ששון ושמחה"^יג, שתמורת "מרירותם", יהפכו הימים ל"מתוקים" ושמחים^יד.

[ועפ"ז יומתק היעוד בירמי'^טו "והי' כאשר שקדתי עליהם לנתוש גו' כן אשקוד עליהם לבנות גו'" — שענין ה­"שקד" עצמו הוא להיפך מן הקצה אל הקצה, שתמורת השקידה להיפך הטוב (שבתחילת נבואת ירמי') נעשית השקידה לטוב^טז].

ב. עפ"ז יש לבאר עוד פרט בנבואה זו:

הרמז על ימי בין המצרים שב"מקל שקד" הוא מתכונת המהירות בגידול הפרי, וא"כ צריך תוספת ביאור: מדוע היתה הנבואה ב"מקל שקד" (שראה "מטה מאילן שגדילים בו שקדים"^יז, היינו ש­המקל עצמו הי' "בלא עלים ובלא פרחים"^יח), ולא הראה לו ענף שיש עליו שקדים כו'?

לכאורה י"ל שבזה נרמז עוד ענין: "מקל" מורה על הכאה^יט — העונשים ופורעניות^כ שהביא הקב"ה על ישראל בימים אלו. אבל לכאורה אין זה ביאור מספיק, שהרי עיקר הנבואה כאן הוא על ענין ה"שקידה" ("שוקד אני על דברי לעשותו"^כא), ועד שבכתוב זה לא נזכר בפירוש ענין הפורעניות^כב, וא"כ עדיפא הו"ל לרמז ענין השקידה באופן ברור וגלוי (ע"י ראיית פרי (עכ"פ פרח) שקדים), ולא להעלים רמז זה ע"י ראיית "מקל שקד" (עד שירמי' הוצרך להתבונן בהמקל עד ש"הכיר בו שהוא מעץ שקד"^יח).

וע"פ משנת"ל בתוכן ענין ה"שקד" י"ל, שהטעם שראה מקל דוקא הוא משום שהרמז הנ"ל שבשקדים (הפיכת מר למתוק) שייך למקל.

ג. הסברת הענין:

מבואר בכ"מ^יח (בענין שני השמות ש­בהם נקראו ישראל — "שבטים" ו"מטות") — ההבדל בין "שבט" ו"מטה" בפשטות, ש"שבט" הוא ענף רך שיש בו עדיין לחלוחית מיניקת האילן (ועאכו"כ כש­עדיין מחובר לאילן), משא"כ "מטה" הוא

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org