189

חרטה סתם או ע"י פתח וכיו"ב, שאין שום רמז בזה בפשש"מ באופני היתר נדרים.

ויתירה מזו: בפרש"י עה"פ "זה הדבר — מיעוט הוא לומר שהחכם בלשון התרה ובעל (ואב) בלשון הפרה כלשון הכתוב כאן^כז, ואם חלפו אין מותר ואין מופר", ומדיוק לשונו [ובפרט שרש"י משנה בזה מלשון הספרי כאן "זה הדבר אשר צוה ה' הבעל מפר ואין חכם מיפר, חכם מתיר ואין בעל מתיר" (ועד"ז הוא הלימוד בגמרא^כח), ומדגיש שהחכם ב­לשון התרה ובעל בלשון הפרה], משמע, שאין חילוק בין בעל (ואב) וחכם בגדר ואופן ביטול הנדר (ופשיטא לא כמש­נת"ל שבהיתר חכם הוא רק ע"ד גילוי מילתא שלא הי' נדר מעיקרא, ואין זה מצד ביטולו של החכם) — אלא ששניהם, החכם והבעל, שווים באופן וסוג ביטול הנדר, והחילוק ביניהם הוא רק בלשון^כט.

ולכן יש לומר, שגדרה של התרת נדרים ע"פ פרש"י בפשש"מ שונה מגדרה ע"פ הלכה, ובהקדם עוד דיוק בלשון רש"י שכ' בתחלת דבריו "למד שהפרת נדרים ביחיד מומחה. . מפר כו'", שלכ­אורה הול"ל "שהתרת נדרים ביחיד מומחה כו'", שהרי החכם מתיר את הנדר דלא כבעל (ואב) שמפר את הנדר — ורש"י כותב "שהפרת נדרים"^ל? ובפרט שמשנה בזה מלשון הספרי כאן "שאין היתר נדרים אלא מפי מומחים", שמפו­רש בו "היתר" ולא "הפרה".

ויש לומר, דס"ל לרש"י בפשוטו של מקרא, שהיתר נדרים ע"י חכם הוא אותו הגדר של הפרת נדרים שע"י הבעל והאב (המפורש בכתוב), שכשם שהבעל מפר נדרי אשתו והאב נדרי בתו בלי שום טעם^לא ובלי שום פתח וחרטה, כן הוא בהתרת חכם, שגדרה הוא הפרה, בלי פתח וחרטה^לב.

ולכן לא הביא רש"י לימוד מיוחד ע"ז, כי ה"ז מעין הפרה המפורשת ב­פרשה, דכיון שנאמר בריש הפרשה "וידבר משה אל ראשי המטות", מובן, שגדרה הוא כעין הפרת הבעל והאב, שכשם שהאשה והבת כשהם ברשות ה­בעל או האב^לג, הרי מרות שלהם עליהן להפר נדריהם — כן הוא ב"ראשי ה­מטות", שלהיותם ראשם של אנשי שבטם ניתן להם הכח להפר נדרי בני השבט.

והנה גם בכלי יקר^לד קישר שני ה­ענינים, וכתב ה"טעם להיתר נדרים ב­יחיד מומחה או בג' הדיוטות שנקראו ב"ד, אנו למדין מן הפרת האב והבעל כי כשם שהאב והבעל לכך יש בידם להפר מטעם שכל אשה ברשות בעלה או ב­רשות אבי' ואין כח בידה לעשות גדולה או קטנה בלתי הסכמתם ודומה כאילו

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org