תמט

דרי"ז סע"א בענין השופר שיכוין להמשיך מג"ר הנק' י"ה והיינו מן המצר קראתי יה דרע"ב א' ס"פ בראשית. ועמ"ש מזה ע"פ אז ישיר ישראל כו' עלי באר כו' שענין הבאר הוא ע"ד מן המצר קראתי כו' ובאר אותיות רבא שיהי' שמי' רבא מברך פי' שם י"ה רבא יומשך בבחי' ו"ה. עוי"ל הנה השופר בבינה וקרן במל'. ואע"פ שבכל יום צ"ל ובא לו לקרן וכמ"ש בזח"ג פ' במדבר דק"כ ע"א כאן בר"ה שופר דוקא בעינן בינה שהיא הפתח לגילוי ע"ק כמו שהמל' היא פתח לז"א. וע' זח"ב תצוה דקפ"ד ע"א ובפ' אמור דצ"ט ע"א. ומל' נק' חיצוניות הלב ובינה נק' פנימית הלב ע' בד"ה ושאבתם מים בששון דרוש הראשון שהם ב' המזבחות מזבח החיצון ומזבח הפנימי. וע' מענין השופר שהוא פנימי' הלב בד"ה אתם נצבים בלק"ת. וא"כ יפלא איך בבינה שייך צדו א' צר ע"ש מן המצר קראתי. הלא בינה היא דרור עלמא דחירו ושם רק עוז וחדוה במקומו. ובחי' מצר שייך במל' שמשם שייך יניקת החיצונים. ע"ד זאת ירושלים שמתיה בין הגוים. וגם היא כשושנה בין החוחים. ע"כ נראה שהשופר אע"פ שעיקרו בבינה הוא ג"כ כולל מל'. ר"ל לא מל' ממש כי היא הנק' קרן ולא שופר. אלא ר"ל מה שהבינה מתלבשת במל'. או מה שהבינה מרגשת בחי' מן המצר שבמל'. ע"ד מ"ש בכל צרתם לו צר. ע' זח"א ס"פ וירא דק"כ ע"ב דאפילו בבחי' לא באל"ף שהוא הכתר מגיע הצער. והיינו ע"י הבינה. אע"ג דלאו בההוא אתר רוגזא ועקו להתם לעילא מטא עקתא דישראל לא באל"ף כד"א הוא עשנו ולא אנחנו כתיב באל"ף וקרינן בוא"ו. וע' מענין הוא עשנו בת"א ר"פ לך לך ומשם יובן שזהו ע"י הבינה כו' וענין הקרי והכתיב ע"ד ששם הוי' נכתב הוי' ונק' באדני כן יובן ענין ולא ולו כו' שהם א"א וז"א כו'. וזה מדרש מפורש במדרש תלים סי' כ' ע"פ יענך ה' ביום צרה זש"ה יקראני ואענהו כו' עמו אנכי בצרה א"ר יודן לאשה שהיא עם אמה בכעס עלתה אמה למעלה (וזה ע"ד שאין השם שלם אין י"ה מאירים בו"ה ואימא אסתלקת מעל בנין וע' זח"ג דט"ו סע"ב ודי"ו ע"ב ובפ' אחרי דע"ד סע"ב) ובשעת לידתה היתה מצווחת מלמטה ואמה שומעת קולה מלמעלה ומצווחת גם היא כנגדה והיו השכנות אומרות לה מה טיבך וכי את יולדת עמה, ור"ל כמו שמסיים בהנמשל והלא כתיב הוד והדר לפניו. ששם בבינה הוא התגלות ע"ק מקור התענוג ונק' דרור וחירו ולכן שופר ר"ת אין שטן ופגע רע כמ"ש במהרי"ל וא"כ מה שייך הצווחה. אמרה להן בתי יולדת בצער אע"פ שהכעיסה אותי שאין מעשה התחתונים כדבעי שחת לו לא) איני יכולה לסבול צווחתה ואני צווחת עמה לפי שצרת בתי שלי היא. כך כו' ולא כך כתבתי להן עמו אנכי בצרה עכ"ל. והוא ג"כ בילקוט בתלים במקומו רסי' כ'. הרי כי למעלה באימא עילאה שהיא בינה הנק' אם מגיע צער בתה שהיא המל'. וזהו שהשופר צדו א' רחב וצדו אחד צר. כי בינה מצד עצמה נק' רחובות הנהר. אך מצד המל' היא צר אילה זו רחמה צר. ובא נחש ומכישה כו' לכן אף שבבינה מצד עצמה אין שייך זה אך עמו אנכי שהיא בינה או כתר בצרה. ובזה יובן מה שמצינו שמ"ת נתן ע"י שופר. וכן בר"ה ויובל ולע"ל הכל ע"י שופר. והטעם כי השופר מורה על ראש האצילות עד סופו. בחי' מן המצר שהוא במל'. עד ענני במרחב שהוא בבינה הנק' רחובות. והג"ר חשובות כאחד כנודע מענין היכל קדה"ק. וזהו מ"ש במדרש רבה פ' אמור פכ"ט ובמדרש תלים סי' פ"א מה שופר זה מכניס בזו ומוציא בזו כך כל קטגורין שבעולם מקטרגין לפני. אני שומע מזה. ר"ל מצד המצר שהוא במל' שלשם טענת המקטרגים. ולכן רחל מבכה. שהיא כרחל לפני גוזזיה נאלמה. ומוציא מזה. מצד הרחב שלשם אין מגיע זה ושם התגלות יג"מ הרחמים נושא עון כו' שהם ימ"ג דע"ק כו'. והנה התוקע מוכרח להיות צד הצר שבשופר תוך פיו ממש. משא"כ צד הרחב שבשופר רחוק מפיו. כמ"כ יובן בענין ואד' הוי' בשופר

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org