קנט

קמ"ט ד' וכן דוד אומר אשרי משכיל אל דל. פ' בהר ר"פ ל"ד ע"פ וכי ימוך אחיך. אשרי משכיל אל דל ושם נאמרו הרבה פירושים א' מהם זה שממליך יצ"ט על יצה"ר כי היצ"ט נק' ילד מסכן. עיין בהרמ"ז ר"פ וישב לפי ששרשו משם מ"ה שהוא רק הארה שממצחא ויצה"ר שרשו ממה שנפל בשבה"כ ששרשו מס"ג. וצ"ל משכיל אל דל להמשיך בו בחי' משכיל לאיתן המבואר בלק"ת פ' ראה בד"ה ראה אנכי נותן. קיצור. יצ"ט נק' מסכן וכשממשיך בו משכיל נק' משכיל אל דל:

(ה) זח"א י"ד סע"ב ט"ו סע"ב. ח"ב בשלח ס"א א' פקודי רל"ג ב' ר"נ ב'. ח"ג דרצ"ט א' ק"מ ב'. זח"א די"ד סע"ב. מאי ביום רעה ביומא דשלטא ההוא רעה שהוא נוק' דקליפה. ועיין מענינה בהרמ"ז ר"פ מקץ קצ"ג א'. גבי אבן אפל וצלמות. שהיא מבקשת לעקור את הכל כמ"ש ולכל תכלית הוא חוקר לכל מיני כליון וחרץ והוא הנק' קץ דשמאלה לפי שהוא סוף הקליפות ולעומת קץ הימין וע' בזהר ר"פ נח דס"ב ע"ב ע"פ קץ כל בשר בא לפני. וגדול כח משכיל אל דל שאפילו ביומא דשלטא ההוא רעה ימלטהו ה'. והיינו שע"י הצדקה שעושה ע"ד משכיל אל דל כנ"ל סעי' א' ממשיך שפע החיים בבחי' מל' דקדושה הנק' קץ הימין. ועי"ז ממילא לא תוכל נוק' דקליפה לשלוט עליו כי תברח השפחה בפני גבירתה. וע' בהרמ"ז בחקתי קי"ג ב' מענין זה שהמל' היא סיהרא דלית לה מגרמה כלום בחי' עני. ועני חשוב כמת ענין שבה"כ. וע"י הצדקה ממשיך חיות מעץ החיים בבחי' מל'. ענין ביום רעה נוק' דקליפה קץ דשמאלה וע"י משכיל אל דל קץ הימין ימלטהו ה' ממנה. וע' סעי' ו':

(ו) עמ"ש דט"ו סע"ב ע"פ והמשכילים יזהירו אינון קיימין וסמכין (נו"ה דז"א) דההוא אפריון. שהמל' כל בנינה וכל תיקונה אינו אלא ע"י נו"ה דז"א שהן כליות יועצות איך להמשיך טפת חכ' עילאה בבחי' מל'. וכמ"ש ע"פ עולת תמיד העשויה בהר סיני. וז"ש וכל בניך למודי הוי'. א"ת בניך אלא בוניך. שהם תרין למודין נו"ה דז"א כמ"ש בזהר פ' צו דל"ה ע"א דאינון מסתכלין בסוכלתנו בכל מה דאצטריך ההוא אפריון וסמכין דיליה סתרא דא אשרי משכיל אל דל. כי המק"מ. ולמה נק' משכילים על שמסתכלים כו' ואינם ממתינים עד שישאל כו' ע"ש. וע' בזהר דף ח' ע"א ע"פ שכל טוב לכל עושיהם תמכין דאורייתא שהם נו"ה. והרמ"ז שם פי' כי נה"י חדשים שרשם מהבינה שהיא כתר דז"א. ועמ"ש בביאור דאלה מסעי בענין אל עליון גומל חסדים טובים. לכן שכל טוב נמשך לכל עושיהם דוקא שהוא ענין מעשה הצדקה. וזהו"ע אשרי שהוא כתר נמשך למי שהוא משכיל אל דל. וכן בגמ' פ"א דב"ב ד"ת ע"ב דרשו והמשכילים נזהירו על גבאי צדקה והיינו מפני שהם בחי' משכיל אל דל. ולכן יזהירו כזהר הרקיע היינו בינה שבה התגלות עתיק. וע' מענין רקיע בזהר ויצא קס"ב ב' ועיין מענין משכיל במא"א מ' קי"ז. ובסבא דמשפטים דק"י. ולפה"נ י"ל משכיל לעילא הוא יסוד אבא ומשכיל לתתא הוא יסוד ז"א. ועיין באגה"ק ססי' ט"ו ומענין רעה במאו"א באות ריש סכ"א. ובזהר וישלח דקס"ט ע"ב ע"פ לא תאונה אליך רעה דא לילית כו' מאן רעה דא חויא בישא. והנה אשרי הוא בכתר כמ"ש במא"א אל"ף קל"ג וכמ"ש ברע"מ פינחס רכ"ג ב'. והנה במאמר ויהי נועם ה' עלינו כו' ועי"ז לא תאונה אליך רעה כו'. כי בינה נק' עלמא דחירו שאין שם יניקת החיצונים ודוחה הדינים. לכן על ידי אשרי משכיל עי"ז ביום רעה ימלטהו ה'. וע' בזהר ס"פ מקץ דף ר"ד ע"ב. ואפ"ל עוד כי ע"י בחי' משכיל אל דל ממשיך הארת ימי קדם בימי עולם דז"א ובימות עולם דמל'. ועי"ז נילול גם ביום דשלטא ההוא רעה כי ימי קדם ממתיקים כל הדינים:

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org