סז, ג

הפסק ושינוי מצד שנמשכה מן העצמות ונק' ברכת ה' דוקא וזהו תעשיר פועל יוצא שהוא עושר הנתחדש גם בעשיה שלו שמתברך בלי שיעור במעשה ידיו ולא יוסיף עצב עמה וכמ"ש וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד אך הנה לפ"ז פסוק זה דוקא ביומין דחול שתעשיר זה הוא עושר מוצלח שבעשיה דוקא ומה עניינו לשבת וליום שכולו שבת דוקא כנ"ל והנה יש להקדים תחילה ענין ויברך אלקים את יום השביעי כי בו שבת מכל מלאכתו שברכה זו שייך דוקא לענין המעשה דחול לפי שהצליח במעשה ידיו ונתברך בהן ע"כ כאשר שבת ונח ממלאכתו דוקא ביום הז' בירך אותו כו' ולזה שייך שפיר הפסוק ברכת ה' תעשיר שהוא עניין השייך לברכ' דחול ואעפ"כ עיקר הברכ' דשבת היינו ברכה העצמית שנק' מקור הברכה שהוא בעוה"ב שנק' יום שכולו שבת וזהו עיקר הפי' דויברך אלקים את יום הז' כו'. ולהבין זה יש להקדים תחלה ביאור ענין הידוע בב' מיני שבת שבת תתאה ושבת עלאה שזהו מארז"ל אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות כהלכתן הילוך מלמטה למעלה והילוך מלמעלה למטה דהנה כתיב חכמות בחוץ תרונה וא' בזוהר דח"ע הוא דאתמשך בח"ת וידוע שזהו חכמה בראש בחי' חכמה דאצי' שמאיר בחכמה בסוף חכמה שבדיבור שזהו בראשית בחוכמתא כידוע ובחכמ' שבדבור נמשך כל השתלשלו' דבי"ע כמ"ש כולם בחכמה עשית כמו שכל שבעשי' ממש כמו המתחכם איך להצליח מלאכתו בחרישה וזריעה וכהתחכמות בעשית אומן וכל מיני עבודה ומסחור מו"מ הכל בהתחכמות איך לעשותם מזה יבא עיקר סיבת הריוח כמו בחכמה יבנה בית שיש לבנין בית חכמה מיוחדת וכן ה' בחכמ' יסד ארץ ונק' ח"ת וגם שמקבלת מח"ע יש בה יתרון רב וכמו שאנו רואים בחי' התחכמות שבעשי' יכול להיות מהחכמ' שבעצם וכמו שנמצא חכמה יתירה בדיבור מכמו שהוא בעצם שכלו וכדוגמא החכמה שנמצא בנסיון יותר מן עצם השכל שהרי אין חכם כבעל הנסיון שבנסיון ימצא עומקו ובירורו יותר מכמו שהיה תחלה וכך הענין

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org