קו, ג

בגילוי בדיבור שבתשבע"פ דוקא שנק' דבר מלך כו' וכנ"ל במשל גזירת מלך ב"ו. ולהיות ידוע שבחי' עשרת הדברות הוא פנימיות הי' מאמרות לפי שי' הדברות הוא גילוי עצמות רצונו וי' מאמרות הוא רק גילוי חיצוניות רצונו במלוכה על עם כו' ע"כ הא בהא תלי' שאם נמשך הרצון העצמי בדיבור שבתורה שבע"פ כו' ממילא נמשך גילוי החיצוניות של הרצון להיות מצוה ומפקד בי' מאמרות להיות דבר מלך שלטון בחיצוניות ונמצא שגם שעיקר סיבת המשכת הרצון לרצון של המלוכה בחיצוניות די' מאמרות תלוי' בהמשכת הרצון העצמי שבתו"מ דוקא. וזהו ענין עושין רצונו של מקום כנ"ל והיינו שא' שהתנאי' עוסקי' בבנינו של עולם להיות מלך על עם כו' וז"ש בי מלכים ימלוכו כו' וד"ל. ולכך מי שתורתו אומנתו בבחי' המשכ' הרצון עצמו בחי' אי"ן ומ"ה האמיתי הוא צריך לבא בבחי' גלוי בדיבור בתשבע"פ בהלכו' ואגדות שנק' מלכתא כדי להיות מקור פנימי להתעוררו' רצון לרצון של המלוכה דלעילא כו' והוא כאשר יגזור בגילוי הרצון לומר זה כשר כו' וזהו שהיתה שכינ' מדברת מתוך גרונו של משה כו' כמו אני המשנה כו' ולכך אמרו מאן מלכי רבנן דתשבע"פ דוקא כמ"ש דבר מלך שלטון כו' כמו שאמר כשגגה שיצא מלפני השליט כו' משום דמתניתין מלכתא כו' אבל הדיבו' טפל כו' וכמ"ש ואשים דברי בפיך כו' וד"ל:

וזהו ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר. להיות שעיקר בקשת משה היה שיהיה נמשך מבחי' ג' ראשונות כתר חכמה בינה דע"י במל' דאצי' שנק' ע"ת ההו"א (והוי"ו הוא תשב"כ שתשבע"פ מקבל תמיד הימנו ואם לאו אין לתשבע"פ קיום כמו מנלן אמר קרא כו') ובחי' כתר מל' דתשבע"פ מל' קרינן לה מתניתין מלכתא כו' איהו בחי' כ"ע ממש משום דנעוץ תחלתן בסופן כי עיקר גילוי רצון העצמי הוא בא בדבור בפה דוקא שהוא בחי' המל' סופא דכל דרגין והנה כל זה א"א להיות ע"י בחי' העלאת מ"ן כמו ע"י התפל' וכה"ג משום

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org