ולקחתם לכם ביום הראשון וגו'א, ואיתא במדרשב וכי ראשון הוא והלא ט"ו [יוםג] הוא, אלא ראשון [הואג] לחשבון עונות. דביום הכיפורים הקב"ה מוותר לישראל את הכלד, ומיום הכיפוריםה עד החג כל ישראל עסוקין במצוות, זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו, וביום הראשון של חג אומר להם הקב"ה מאן דאזל אזל ומן הכא ולהלאהו חושבנא. ומזה מובןז, דמצות נטילת ד' מינים בט"ו תשרי הוא מפני שהוא ראשון לחשבון. וצריך להבין השייכות דראשון לחשבון לנטילת ד' מינים. וביותר צריך ביאור ע"פ מה דאיתא במדרשח, ישראל ואוה"ע באין לפני הקב"ה בראש השנה ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעים דישראל אינון ניצוחייא, לפיכך משה מזהיר להם לישראל ואומר להם ולקחתם לכם כו'. היינו, דמצות נטילת ד' מינים בחג הסוכות באה בהמשך להדין דר"ה, ולמה אומר ולקחתם לכם ביום הראשון, שמצות נטילת ד' מינים ביום זה הוא (לא מפני שהוא יום הט"ו לר"ה, אלא) מפני שבו מתחיל ענין חדש, ראשון לחשבון.
ב) ויובן זה בהקדים החילוק שבין סוכה לד' מינים. דעם היות ששניהם מורים על ענין האחדות (כדלקמן), אעפ"כ חילוק ביניהם. שהאחדות דסוכה היא אחדות בעצם, שאין בה (מלכתחילה) התחלקות פרטיםט. שלכן כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחתי, לפי שסוכה היא למעלה מהתחלקות, משא"כ ענין מצות נטילתד' מינים הוא שמריבוי נעשה אחדות. דהגם שהם ד' מינים שונים ומן הקצה אל הקצה, כדאיתא במדרשיא דד' מינים שבלולב הם כנגד ד' סוגים שבישראל, מהסוג שכנגד אתרוג שיש בו טעם וריח (תורה ומעשים טובים) עד להסוג שכנגד ערבה שאין בה לא טעם ולא ריח, והם נעשים כולם אגודה אחתיב. וגם להפירושיג שד' המינים רומזים על הקב"ה, הנה מזה שהענינים דלמעלה (הקב"ה) מרומזים בד' מינים, מובן, שהם ד' מדריגות שונות [ועל פי הידוע שכל הפירושים שבאותו הפסוק שייכים זה לזהיד, יש לומר, שהחילוק בד' המדריגות דלמעלה המרומזים בד' המינים הוא מן הקצה אל הקצה, בדוגמת החילוק שבין ד' סוגים הנ"ל דישראל], ועל ידי מצות נטילת ד' מינים [שכל ד' המינים הם מצוה אחתטו] הם מתאחדים.
ג) והנה לאחרי מצות ישיבה בסוכה ומצות נטילת ד' מינים באה המצוה דהקרבת קרבנות החגטז שעיקרם הם הע' פרים [כיון שפר (שור) הוא המלך שבבהמותיז] כנגד שבעים אומותיח. דע"י הקרבת הע' פרים [ועד"ז עכשיו ע"י אמירת פסוקי הקרבנות דע' פרים, ונשלמה פרים שפתינויט] נעשה בירור האומותכ. ויש לומר, שהשייכות דבירור האומות ע"י הקרבת הע' פרים למצות נטילת ד' מינים היא, כי תכלית שלימות הנצחון דישראל שמתגלה ע"י נטילת ד' מינים [דעל ידי שישראל לולביהן ואתרוגיהן בידן יודעים דישראל אינון ניצוחייא, כנ"ל ממדרש] הוא, שגם האומות יסכימו לזה, וע"י הקרבת הע' פרים כנגד ע' אומות הם מתבררים ומזדככים ועד שהם מסכימים להנצחון דישראל. וזוהי גם השייכות דאמירת הלל בז' ימי הסוכות להקרבת הע' פרים [דזה שגומרין את ההלל בכל ימי החג הוא לפי שהם חלוקים בקרבנותיהםכא], כי ע"י הבירור והזיכוך שנעשה בהאומות ע"י הקרבת הע' פרים, נעשה הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו גו'כב, שהגוים והאומים משבחים את הוי' על זה שגבר עלינו חסדו.ד) והנה זה שהגוים והאומים מהללים ומשבחים את ה' על זה שגבר עלינו חסדו הוא ענין נעלה ביותרכג. ועד אשר (בפרט אחד) הוא נעלה יותר מהענין דגבר עלינו חסדו כמו שהוא מצד עצמו. כי עי"ז (שהגוים מהללים כו') נשלמת הכוונה דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתוניםכד, בתחתון שאין תחתון למטה ממנוכה. וכמובן גם מהמאמר ד"ה ברוך תהי' מכל העמים של בעל ההילולאכו, דאיתא בירושלמיכז אם ברכך גוי ענה אחריו אמן שנאמרכח ברוך תהי' מכל העמים, ומביא בהמאמר דאיתא בכתבי האריז"לכט שאמן הו"ע יחוד הוי' ואד' [דזהו שאמן בגימטריא הוי' אד'ל]. והענין הואלא, דהוי' הוא שם העצםלב (עצמות אוא"ס שלמעלה מעולמותלג), ושם אד' הוא כמרז"ללד לך נאה לקרות אדנ' שאתה אדון לכל בריותיך. דנוסף לזה ששם אד' הוא בספירת המלכותלה, דמלכות היא שרש הנבראים, הנה מלשון רז"ל שאתה אדון לכל בריותיך (בריותיך דוקא) משמע שהשם אד' הוא על נבראים אלו שהם בריות בעלמאלו. ועל ידי היחוד דהוי' ואד', שבאד' מאיר הוי', נעשה כן גם בהנבראים שנתהוו משם אד' [כולל גם נבראים אלה שהם בריות בעלמא], שמאיר בהם גילוי עצמות אוא"ס שלמעלה מעולמות, ועד שנעשים דירה לו ית', לו לעצמותולז.וזהו אם ברכך גוי ענה אחריו אמן, דישראל הם למעלה מעולמות, וע"י שגוי מכיר מעלתו של ישראל ועד שמברך אותו, נעשה זה הכנה והקדמהלח ליחוד הוי' ואד', ולדירה לו ית' בתחתונים.
ה) והנה כיון שתכלית בריאת האדם הוא לעשות לו ית' דירה בתחתוניםלט, שזה נעשה ע"י שעבודתו את ה' היא באופן כזה שגם גויים וכו' מכירים את מעלתו ועד שמברכים אותו, מובן, שלכאו"א מישראל נותנים כח מלמעלה על זה. ובפרט בדורות האחרונים שלפני הגאולה, שצריך לגמור ולהשלים עשיית הדירה, שהנתינת כח על זה היא עוד יותר. ויש לומר, דזהו גם מהטעמים על זה שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"רמ, שאדמו"ר מהר"ש (בעל ההילולא) הי' נוסע בכל יום מימי החול לטייל, ופעם (מצד סיבה) נסע בדרך אחרת, וכל האנשים מעמי הארץ שהיו שם, כשראו אותו כרעו והשתחוו לפניו. וכששאלו אח"כ את אדמו"ר מהר"ש עד"ז, ענה: אויף וועמען דען שטייט ברוך תהי' מכל העמים. דהטעם על זה שכ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר מאורע זה וצוה לפרסמו, יש לומר שהוא בכדי להוסיף בהנתינת כח על זה לכאו"א מישראל. דנוסף על הנתינת כח שע"י המאורע עצמו, דכיון שמאורע זה הי' אצל נשיא, דהנשיא הוא הכלמא, הוא נתינת כח לכאו"א מישראלמב, הנה עי"ז שנתגלה ונתפרסם ע"י נשיא, ניתוסף עי"ז עוד יותר בהנתינת כח.
ו) ויש לומר, דהנתינת כח מלמעלה על עבודה זו היא (בעיקר) בחג הסוכות. דע"י שבחג הסוכות יודעים כולם (גם הגוים כו') שישראל אינון ניצוחייא, ונוסף שהם יודעים מזה הם מסכימים לזה ועד שהם מהללים כו' את הוי' על זה שגבר עלינו חסדו (כנ"ל סעיף ג), הנה מזה נמשכת נתינת כח על העבודה דברוך תהי' מכל העמים במשך כל השנה. ויש להוסיף, דענין נצחון (ישראל אינון ניצוחייא) הוא שמנצחים את המנגד. דמזה מובן, דזה שגילוי הנצחון בחג הסוכות הוא באופן שגם הגוים כו' מהללים כו', הוא, שגם אלה שהיו תחלה מנגדים, גם הם נהפכים לאוהבים, ומהללים כו' את הוי' על זה שגבר עלינו חסדו. ולכן, גם הנתינת כח שנמשכת מחג הסוכות על העבודה דברוך תהי' מכל העמים במשך כל השנה היא גם בנוגע לאלה שהיו מנגדים, ברוך תהי' מכל העמים. ומזה הוראה לכאו"א מישראל, שגם כשישנם לפעמים כאלה שמונעים ומעכבים אותו מעבודתו, אין זה צריך לגרום חלישות ח"ו בעבודתו (ומכ"ש שאין מקום למחשבת יאוש ח"ו), וכשמחליט למלאות את שליחותו מבלי להתחשב עם שום מניעות ועיכובים, אזי יראה בגילוי בעיני בשר שכל המניעותאין בהם ממשמג, ואדרבא, הכוונה בזה שיש לו מניעות הוא בכדי להגבי' אותו למדריגה נעלית יותר, שתהי' לו העבודה דבירורים וגם העבודה דנסיונות (שלולי המניעות לא הי' מגיע לעבודה זו, שהרי מבקשים ונצטוינו לבקש אל תביאנו לידי נסיוןמד), שעי"ז יגיע למדריגה נעלית יותרמה, ועד שסוף סוף, גם אלו שמנעו וכו' יהפכו למסייעים ומברכים, ברוך תהי' מכל העמים, ועי"ז תושלם הכוונה דנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו.
ז) והנה בכדי לפעול הבירור דאוה"ע, ובפרט דאלו שמנגדים, הוא ע"י התעוררות וגילוי בחינת יחידה שבנפש. דכיון שהניצוצות שבהם הם בתכלית ההעלם וההסתר, לכןמו, בירור ניצוצות אלה הוא ע"י התעוררות נקודת הנפש שלמעלה מהתפשטות וגילוי, יחידה שבנפש. ובפשטות, דע"י שמעורר בחינת היחידה שבו הוא עומד בתוקף חזק, שבכדי שיהי' לו תוקף חזק לעבוד עבודתו (מבלי להתחשב עם המנגדים) הוא ע"י התעוררות היחידה שבומז, וע"י תוקף זה פועל סוף סוף גם על המנגדים שנהפכים למסייעים כו' (כנ"ל סעיף ו). ואף שענין זה (שהמנגדים נהפכים למסייעים כו') הוא תוצאה (לכאורה) מגילוי היחידה שבו, מ"מ, יש בזה עילוי לגבי הענין דגילוי היחידה. כי בגילוי היחידה לא נעשה דבר חדש, משא"כ זה שהמנגד נהפך למסייע (היפך הטבע שלו) הוא התחדשותמח, נוסף שעי"ז דוקא נשלמת הכוונה דדירה בתחתונים, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו.
ח) ועד"ז הוא גם בהענין דבירור הגוים כו' (הללו את ה' כל גוים גו') שבחג הסוכות, שזה בא לאחרי הגילוי דבחינת יחידה. והענין הוא, דכללות העבודה דעשי"ת היא מעומק הלב, ממעמקים קראתיךמט. ואומר ממעמקים לשון רבים, שני עומקים, חי' ויחידהנ. ובפרט בר"ה (התחלת עשי"ת), ומכ"ש ביוהכ"פ שבעשי"ת עצמם הוא זמן תשובה כו' קץ מחילה וסליחהנא, שהעבודה אז היא בבחינת אחת (יחידהנב) בכל ג' הענינים דעולם שנה נפשנג. והגילוי דבחינת אחת (שנמשכהבעשי"ת ובפרט בר"ה ויוהכ"פ) הוא בחג הסוכות [כידוענד בפירוש הכתובנה בכסה ליום חגינו, שכל הענינים שבעשי"ת הם בכיסוי והעלם (בכסה), מתגלים הם בחג הסוכות. וזהו שהעבודה דעשי"ת קשורה עם בכי', ועד שמינו שאינו בוכה בעשי"תנז אין נשמתו שלימה, משא"כ סוכות הוא זמן שמחתינו, כי שמחה היא דוקא מדבר שבגילוינח, וע"י השמחה ניתוסף עוד יותר בהגילוי, דטבע השמחה היא להוציא מן ההעלם אל הגילוינט, ועד שהיא פורצת כל גדריםס].
ובהגילוי דבחינת אחת בחג הסוכות שתי דרגות. דתחלת הגילוי הוא ע"י ישיבה בסוכה, בחינת אחת, כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחתסא. וגילוי זה הוא בבחי' מקיף. וע"י מצות נטילת ד' מינים נמשך הגילוי בפנימיות, וכמבואר בכ"מסב. ויש לקשר זה עם המבואר לעיל (סעיף ב) שהאחדות דסוכה היא אחדות בעצם שמלכתחילה אין בה התחלקות פרטים משא"כ האחדות שבמצות נטילת ד' מינים היא דהגם שישנם פרטים מחולקים מ"מ הם באחדות, כי פנימי הוא בבחי' התחלקותסג, ולכן, האחדות דסוכה שאין בה התחלקות, היא בבחי' מקיף, וע"י האחדות בד' המינים, שהם כנגד ד' סוגים שבישראל, ועד"ז כנגד ד' הדרגות שבכל אחדסד, היא נמשכת בפנימיות.
ט) וע"י גילוי האחדות בהפרטים שבישראל (ד' הסוגים שבכלל ישראל, וד' הדרגות שבנשמת כל אחד), נמשך ע"י מצות נטילת ד' מינים עוד ענין, שעל ידם מתגלה שישראל אינון ניצוחייא, ובאופן שגם אומות העולם מסכימים לזה, ועד שהם מהללים ומשבחים את הוי' על זה שגבר עלינו חסדו. והענין הוא, דענין הריבוי הוא בעיקר באוה"ע. דנוסף לזה שאתם המעט מכל העמיםסה וישראל אחד בשבעים באומותסו, הנה כל ישראל הם קומה אחתסז, וענין הריבוי (דברים נפרדים) הוא בגויםואומות העולםסח. והנה הטעם על זה שכל ישראל הם באחדות הוא מפני ששרשם הוא בהוי', הוי' אחדסט. ומזה מובן, דענין האחדות דישראל הוא נוסף ע"ז שאינם נפרדים זה מזה (כאוה"ע), אלא שהם נעלים (בשלילה) גם מהתחלקות דמלאכיםע ודעולמות שנתהוו משם אלקים לשון רביםעא, ויתירה מזו, שהם למעלה גם מההתחלקות דשם אלקים (לשון רבים), שבכללות הוא אור הממכ"ע שמחי' כל עולם וכל נברא לפי ערכו. אלא שאעפ"כ, כיון שגם בישראל יש ענין הריבוי (בחיצוניות), הנה ע"י המשכת האחדות בהריבוי דישראל, עי"ז היא נמשכת גם בהריבוי דשם אלקים, ועי"ז גם בהריבוי דעולמות ונבראים, ועד לריבוי הנבראים שבעוה"ז הגשמי [דענין מה רבו מעשיך ה'עב (ההתחלקות לריבוי פרטים) הוא בעיקר בעוה"ז הגשמי דוקא], כולל גם הריבוי דאומות העולם. ויש לומר, דזהו הקשר דשני הפירושים בענינם של ד' מינים, דלפירוש אחד הם כנגד ד' סוגים שבישראל ולפירוש אחד הם כנגד ד' דרגות דלמעלה (כנ"ל סעיף ב), דענין ד' הדרגות שלמעלה הוא שאור הממכ"ע מחי' ומהוה את ד' העולמות אבי"ע, כל עולם לפי ערכו. וע"י המשכת האחדות בהריבוי (ד' סוגים וד' דרגות) דישראל, עי"ז ממשיכים זה גם בבחינת הריבוי שבאור הממלא (ד' דרגות דלמעלה), ועי"ז – גם בהריבוי דעולמות וכו' ועד בהריבוי דאוה"ע.
י) וע"פ כל הנ"ל מובן, דזה שע"י נטילת ד' מינים פועלים שגם הגוים כו' יסכימו לנצחונם של ישראל ועד שיהללו וישבחו את ה' על זה, הוא נעלה יותר (בפרט אחד) מהנצחון עצמו. כי זה שגם הגוים, ובפרט אלה שהיו תחלה מנגדים (והי' צריך לנצחם), מהללים ומשבחים את ה' על זה שגבר עלינו חסדו, הו"ע של התחדשות (ע"ד שנת"ל סעיף ז), נוסף לזה שעי"ז נשלמת הכוונה דדירה בתחתונים, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו. והגם שענין זה (ביטול העמים לישראל) יהי' בעיקר לע"ל, כדאיתא בנבואת זכרי'עג דלכל אחד מישראל יהיו ב' אלפים וח' מאות עבדים (מאוה"ע) שיחזיקו בד' כנפות הטלית שלו, הנה מעין זה הוא גם בזמן הגלות, ובפרט בהזמן שבסמיכות לביאת המשיח (כנ"ל סעיף ה).
וזהו ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון, דהגם שגילוי הנצחון דישראל שע"י נטילת הד' מינים הוא גילוי הנצחון שהי' בר"ה וענין זה שבנטילת ד' מינים בחג הסוכות שייך לזה שהוא יום הט"ו לר"ה, מ"מ, זה שע"י נטילת ד' מינים פועלים שהגוים יסכימו לנצחונם של ישראל ועד שיהללו וישבחו על זה הו"ע חדש, ולכן אומר ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון.ועפ"ז י"ל מה שארז"לעד בשכר שלשה ראשון [שביתת הרגל דפסח ושביתת הרגל דחג ונטילת לולבעה] זכו לשלשה ראשון, להכרית זרעו של עשו לבנין ביהמ"ק ולשמו של משיח, וידועעו דבחי' ראשון דד' מינים הוא נעלה יותר מבחי' ראשון דסוכהעז, דלכאורה, כיון שענין ד' מינים הוא המשכת המקיף דסוכה (בפנימיות) איך שייך שיהיו נעלים יותר מסוכה, די"ל הביאור בזה, כי ע"י העבודה דד' מינים משלימים ישראל הכוונה דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, ולכן, גם השכר שמגיע להם עי"ז הוא גילוי העצמות.
ויהי רצון שמזמן שמחתינו דסוכות (ולקחתם לכם גו' ושמחתם גו'עח) יבואו בקרוב ממש לשמחה הכי גדולה, שמחת עולם על ראשםעט, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו ממש.